שני סכסוכים עסקיים בהם מעורב עו"ד שרגא בירן נפגשים בהחלטה של נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס: הסכסוך בינו לבין שותפו לשעבר, עו"ד צדקיהו הרמולין, והסכסוך בינו לבין בנו יפתח. במבט נרחב יותר, מדובר בהצפת הבעייתיות שבטיפולו של בית המשפט למשפחה בסכסוכי ענק עסקיים בתוך משפחות.

ד"ר יפתח בירן הגיש לבית המשפט למשפחה בירושלים תביעה הנוגעת לחברת שיבג, המחזיקה את עסקיה של המשפחה ובהם שותפות בגרעין השליטה בדור-אלון, ברשת ריבוע כחול ובבתי זיקוק בארה"ב. שרגא בירן מחזיק ב-40% מן המניות, וכל אחד משלושת בניו מחזיק ב-20%. שמה של החברה הוא ראשי תיבות של שמות הבנים: יפתח (השותף בפועל בניהול עסקי המשפחה), בועז (איש מחשבים) וגרשום (פסיכיאטר). הסכסוך פרץ בשנת 2010 ומאז מתנהל תחת החיסיון של בית המשפט למשפחה, למרות שהוא נוגע לשתי חברות ציבוריות גדולות.

לפני שהועבר הסכסוך לבית המשפט פורסם, כי הוא החל בדרישה של יפתח להגביר את השקיפות בניהול עסקי המשפחה, המנוהלים בצורה ריכוזית בידי אביו בן ה-80. מאוחר יותר דרש יפתח לפרק את השותפות, תוך שהוא מציע למכור לאביו את מניותיו בשיגב. שוויה של החברה מוערך במאות מיליוני דולרים.

במקביל, קיימת מחלוקת קשה וממושכת בין בירן לבין הרמולין על חלקו של האחרון במשרד, אותו עזב האחרון בשנת 2005. ארבע שנים מאוחר יותר קבע בית המשפט המחוזי, כי הרמולין היה שותף במשרד והוא זכאי ל-19% ממנו. בעקבות זאת מונו עו"ד אלקס הרטמן ורו"ח יוני קפלן כמומחים להערכת שוויו של משרד בירן. בית המשפט העליון איפשר להרטמן וקפלן להמשיך במלאכתם, אך קבע שהם לא יקבלו החלטות לפני ההכרעה בערעורו של בירן על החלטת המחוזי. בשנה שעברה עשו השניים ניסיון לגשר בין בירן להרמולין, אך ללא תוצאות.

עיון תחת מגבלות

יפתח בירן פנה לבית המשפט העליון וביקש לעיין בתיקים הנוגעים לסכסוך בין אביו לבין הרמולין, למרות שהוצא לגביהם צו איסור פרסום. גרוניס, אשר כבר דן בחלק מענייניו של שרגא בירן, החליט: "איני מתעלם מטענת המתנגדים לעיון לפיה חשיפת החומרים המצויים בתיק עלולה לפגוע בסודות מסחריים ובאינטרסים נוספים שלהם ושל צדדים שלישיים (לקוחות משרד עורכי הדין שעניינו נדון בהליכים דנא). אך נראה לי, כי בנסיבות העניין ניתן להפיג את החשש האמור בדרך של הטלת מגבלות חמורות על מבקש העיון ועל באי-כוחו, אשר יוכלו למנוע את פרסום המידע ואת הפגיעה באינטרסים עליהם הצביעו מתנגדי העיון.

"...על-מנת להגן על האינטרסים עליהם הצביעו מתנגדי העיון, חל איסור על המבקש ועל באי-כוחו לפרסם בדרך כלשהי את החומר נשוא בקשת העיון. כמו-כן, חל איסור לעשות בחומר שימוש כלשהו אלא לצורך ההתדיינות בין המבקש לבין בירן בבית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות העניין, ימציאו המבקש וכל באי-כוחו התחייבויות החתומות על ידם באופן אישי, בהן ייאמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי המבקש ובאי-כוחו מתחייבים לשמור בסודיות מוחלטת על החומר נשוא בקשת העיון, ולא לעשות בו שימוש מכל סוג שהוא אלא לצורך ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה".

אין מומחיות מיוחדת

כאמור, ההחלטה הזו מאירה זווית בעייתית שאין נותנים עליה את הדעת. חוק בתי המשפט לענייני משפחה מקנה להם את הסמכות לדון ב"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". לשון החוק אכן מאפשרת לבתי משפט אלו לדון גם בסכסוכים עסקיים בין בני משפחה, בכל סכום שהוא. ואולם, ספק רב אם לכך התכוון המחוקק ואם הדבר עולה בקנה אחד עם מערכת בתי המשפט כולה.

ראשית, ההיגיון שמאחורי הקמת בתי המשפט למשפחה הוא הצורך בהתמחות מיוחדת לסכסוכים משפחתיים. ואולם, אין צורך בהתמחות כזו כאשר אב ובנו, בני דודים או בני זוג, מנהלים סכסוך שכל-כולו עסקי, ואשר יכול היה בה במידה להתגלע בין מי שאינם קרובי משפחה. המומחיות הזו עניינה זוגיות, ילדים וצוואות, נושאים בהם אכן יש לבית המשפט למשפחה יתרון על פני בתי המשפט הרגילים. אין לה ולא כלום עם מחלוקות על אחוזי בעלות או חלוקת דיבידנדים.

שנית, בתי המשפט למשפחה הם בתי משפט שלום. אלמלא ההרחבה הקבועה בחוק, סמכותם הייתה נעצרת ב-5 מיליון שקל והם לא היו יכולים לתת למשל סעדים מתחום הפירוקים. מאחר שהחוק קבע במפורש שהם יכולים לדון בכל סכום ובכל עילה, נוצר מצב אבסורדי בו שופט שלום - המכהן בבית משפט למשפחה - יכול לדון בעניינים העולים עשרות מונים על סמכותו של עמיתו היושב בבית משפט שלום רגיל. הוסיפו לכך את היעדר המומחיות עליו עמדנו בפיסקה הקודמת, והתוצאה היא ששופט משפחה עוסק בסכסוכי ענק שהבנתו בהם היא לכל היותר חלקית.

מדובר בחברות ציבוריות

שלישית, במצב כמו הסכסוך במשפחת בירן, החיסיון המוחלט הקיים בחוק על ההליכים בבתי המשפט למשפחה עלול לפגוע קשות באינטרס הציבורי. כאמור, המשפחה שותפה בשליטה בחברת דור-אלון, הנסחרת בבורסה בשווי של קרוב ל-400 מיליון שקל. אחזקותיה של הקבוצה ברבוע כחול נדל"ן שוות 770 מיליון שקל. ואולם, הציבור - לו יש בחברות אלו אחזקות של עשרות מיליוני שקלים במישרין ודרך משקיעים מוסדיים - אינו יודע דבר וחצי דבר על הסכסוך ועל מה שאולי מתגלה בו. שמירת הפרטיות של בני משפחת בירן גוברת על שמירת כספם של מאות אלפי ישראלים - מצב המנוגד לעקרונות היסוד הבסיסיים ביותר של המסחר בבורסה.

מכל הטעמים הללו, יש לשנות את החוק ולקבוע, שאם השתכנע בית המשפט למשפחה שמקור הסכסוך אינו היחסים המשפחתיים אלא מדובר בסכסוך עסקי רגיל - לא תהיה לו סמכות לדון בו, והוא יועבר לבית משפט שלום או לבית משפט מחוזי. זה הגיוני, זה מתבקש, זה נכון.