דיסקונט ניסה לגבות מאות אלפים שלא הגיעו לו

בנק דיסקונט למשכנתאות ניסה להוציא מזוג לווים מאות אלפי שקלים שלא הגיעו לו, כאשר לאחר שבמשך 12 שנים שילמו את חובם - העלה לפתע טענה חדשה בדבר אופן חישוב החוב. כך עולה (20.11.12) מפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח.

ציון וסמירה דוד קיבלו מבנק דיסקונט משכנתה, אך כאשר פיגרו בתשלומים - פתח הבנק בשנת 1992 בהליכים לפינוים מדירתם בבני ברק. בשנת 1997 אישר השופט דאז, ד"ר גבריאל קלינג, הסכם פשרה לפיו החוב יועמד על 300,000 שקל (במקום 420,000 שקל). דוד חויבו לשלם מיידית 80,000 שקל, ואת היתרה - בתשלומים חודשיים של 1,500 שקל צמודים למדד ונושאי ריבית של 5.2% בשנה.

דוד טענו, כי בספטמבר 2009 סיימו את התשלום, אך הבנק לא הסיר את המשכנתה מעל דירתם. במקום זאת, טען לפתע הבנק, כי תנאי ההלוואה המקוריים עומדים בעינם ולכן עליהם להמשיך ולשלם עד שנת 2016 - דהיינו מאות אלפי שקלים נוספים.

שבח קובעת: "מלשון ההסכם ברור לכל הקורא אותו, כי מהות הפשרה היא שהבנק לא עומד על התנאים המקוריים שבהסכם ההלוואה המקורי ועל גובה החוב העדכני, וכי בין הצדדים נכרת הסכם חדש לפיו ייראה החוב כמסולק באם התובעים יעמדו בתנאים החדשים שנקבעו בהסכמה. אין למצוא בהסכם את אשר הבנק מבקש למצוא בו, משלא מצינו בו כל אמירה, אף לא מרמזת, ולפיה על-אף האמור בהסכם, קרי 220,000 שקל בתשלומים חודשיים של 1,500 שקל לחודש נושאי ריבית והצמדה למדד, ישולמו התשלומים לפי לוח שפיצר, כפי שהיו אמורים להשתלם ככל הנראה לולא נכרת הסכם הפשרה".

שבח מוסיפה: "שתיקת הבנק במשך 21 שנה וקבלת 148 תשלומים בני 1,500 ש"ח נושאי ריבית 5.2% והפרשי הצמדה (הגם שבחישוב גס שנערך ע"י המבקשים עצמם) ללא הבעת מחאה או אמירה המבטאת עמדה לפיה אופן התשלום אמור להיות שונה, מחזקת את עמדת המבקשים, ואינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב". שבח הורתה ללשכת ההוצאה לפועל לבדוק האם דוד סיימו לפרוע את החוב, וקבעה שבנק דיסקונט ישלם להם 30,000 שקל.