בית המשפט העליון הפחית (יום ג', 4.12.12) בשיעור ניכר את הפיצוי שתשלם המשטרה לרגב שובר, אשר נחשד בביצוע עבירות מין בילדה בת 11. בעוד בית המשפט המחוזי פסק לשובר פיצוי של 1.8 מיליון שקל, קבע העליון שהוא יקבל 275,000 שקל בלבד. עם זאת, ביהמ"ש העליון מותח ביקורת קשה על התנהגותה של המשטרה בחקירתו של שובר ובמיוחד על האלימות שהופעלה כלפיו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעתו של שובר לפיצוי על-פי הסעיף בחוק המאפשר לפצות בגין מעצר שווא, לאחר שקבע שעניינו אינו מגיע עד כדי הרשלנות עליה חל סעיף זה. לעומת זאת, קיבלה השופטת המחוזית
דליה גנות את תביעת הנזיקין של שובר נגד המשטרה, לאחר שקבעה שבחקירתו היו מחדלים קשים, כולל תרגילי חקירה פסולים, ושהוא נפל קורבן לאלימות והשפלות מצד החוקרים.
המחוזי התעלם מהראיות
שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, והשופטים קיבלו חלקית את ערעורה של המדינה. השופט
יצחק עמית, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, אומר: "פסק דינו של בית משפט קמא מותיר את הקורא נזעם נוכח מה שנחזה כהתנהלות רשלנית, שמא אף התנהלות זדונית ומגמתית, של המשטרה והפרקליטות, שבבסיסה להיטות יתר 'להדביק' למשיב את האשמה. לא אכחד כי למקרא פסק הדין, זו אף הייתה דעתי המקדמית. ברם, עם בחינת הדברים לגופם, דומה כי פסק הדין בשאלה שבפנינו, לוקה בבסיסו בכך שהוא מתמקד ב'אין' הראייתי, תוך התעלמות מקורפוס שלם של ראיות שעמדו בפני המשטרה, התביעה ובתי המשפט בזמן אמת במסגרת הליכי המעצר".
עמית דוחה את קביעותיה של גנות לפיהן היו מחדלים קשים בחקירתו של שובר, וקובע שלאור זאת אין מקום לפצותו בגינם. לעומת זאת, הוא מאמץ את קביעותיה בנוגע לאלימות ולהשפלות שספג מידי חוקריו: "יש לקבל דברי המשיב שנאמרו למדובבים בזמן אמת, ומהם עולה כי ננקטה כנגדו אלימות ואיומים מצד השוטרים. התנהלות זו חומרתה רבה, ויש להוקיעה מכל וכל. תהא מלאכתם של החוקרים קשה ככל שתהא, אין להשלים עם מצב בו שוטרים מכים חשוד או מאיימים עליו בנקיטת אלימות, ואין צורך לעמוד על ההשלכות העלולות לנבוע מהתנהלות שכזו בכל הקשור לחשיפת האמת ולהפללת חפים מפשע. המקרה שבפנינו מדגים לאן יכולה להוביל להיטות יתר של חוקרים בפענוח פרשיה, קשה ככל שתהא, ויש לקוות כי הלקחים הופקו ויופקו על-ידי העוסקים במלאכה".
תרגיל פסול באישור הפרקליטות
עמית מסתייג מחלק מביקורתה הקשות של גנות על המשטרה, ומעיר שהיא לא הביאה בחשבון את העובדה שהשוטרים העידו על אירועים שהתרחשו 11 שנים לפני כן. עם זאת, הוא מדגיש, היה מקום לביקורת בשל אי דיוקים ואף שקרים של החוקרים במהלך החקירה והליכי המעצר. על כך הוא אומר:
"הדברים משקפים התנהלות פסולה מעיקרה. יש בהם כדי להדליק נורות אזהרה ולעורר דאגה של ממש, ושותף אני לביקורתו של בית משפט קמא בהקשר זה. הדעת אינה סובלת מצב בו זכ"דים [זכרון דברים] של המשטרה אינם משקפים נאמנה את מצב הדברים כהווייתם, או מצבים בהם משטרת ישראל מציגה בפני בתי המשפט מידע בלתי מדויק. מעשה של יום ביומו, שבתי המשפט עוצרים ואף מרשיעים נאשמים על סמך דברים הנכתבים בזכ"דים, ומתגנב החשש ללב הקורא, שמא המקרה שבפנינו הוא חריג המעיד על הכלל. ודוק: איני בוחן כליות ולב, ואיני רואה להגיע למסקנה כי השיבושים נעשו בכוונת מכוון, אך בשורה התחתונה, החשוב לענייננו הוא שדברים לא הובאו כהוויתם בפני בית המשפט".
עוד עומד עמית על תרגיל חקירה פסול שביצעה המשטרה, באישורה של הפרקליטות, כאשר נאמר לשובר שהדנ"א שלו נמצא על גוף הילדה. תרגיל זה חצה את הקו בין המותר לאסור, מדגיש עמית, "וכאשר הדבר מצטרף לשורת הפגמים המנויים מעלה, התמונה הנשקפת מהתנהלות המדינה רחוקה מלהניח את הדעת ומעוררת אי נחת רבתי, בלשון המעטה".
לנוכח ממצאיו, החליט עמית שהמשטרה תפצה את שובר ב-200,000 שקל ותשלם לו 45,000 שקל כהוצאות. עוד המליץ למדינה לפצותו בסכום המירבי האפשרי על 88 ימי מעצרו - 30,000 שקל. השופטת
עדנה ארבל הצטרפה לדעתו של עמית, אם כי הדגישה את הצורך להביא בחשבון את הקושי והמורכבות של חקירת עבירות מין בקטינים. השופט
ניל הנדל סבר בדעת מיעוט, כי יש להעמיד את הפיצוי על 1.2 מיליון שקל. את המדינה ייצגה עו"ד נעמי זמרת, ואת שובר - עו"ד איתן ענבר.
