העליון: מכון שלם הפר הנחיית ביה"ד לטיפול

לאחר 15 שנות התדיינות משפטית, קובע סופית בית המשפט העליון, כי אתי דנינו ממכון שלם העניקה טיפול משפחתי במקום טיפול פסיכותרפי כפי שהינחה אותה בית הדין הרבני. מכון שלם מופעל לעיתים קרובות בידי בית המשפט למשפחה ובית הדין הרבני, כמומחה מטעמם בסכסוכים בין בני זוג בכלל וכאשר מעורבים בהם ילדים בפרט.

בית הדין הרבני הורה למכון שלם לבצע טיפול פכיסותרפי לגרושתו של עו"ד פנחס פישלר, במסגרת סכסוך משמורת ביניהם. בשורה של תביעות, שנמשכו כאמור 15 שנה, טען פישלר שדנינו לא הייתה מוסמכת להעניק טיפול שכזה, שכן אין לה הסמכה כנדרש בחוק הפסיכולוגים. התיק הוגש לבית משפט השלום, הוחזר אליו בערעור במחוזי, נפסק שוב בשלום, נפסק שוב במחוזי והסתיים (4.12.12) בהחלטת בית המשפט העליון שלא להעניק לדנינו ולמכון שלם רשות ערעור.

כיוון שכך, נותר על-כנו פסק דינו של השופט דאז זאב המר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן בשנת 2010. המר אומר, כי דנינו וד"ר אליצור ברנשטיין נאלצו להודות, כי בפועל העניקה דנינו טיפול משפחתי - משום שלא הייתה מוסמכת להעניק טיפול פסיכותרפי. עדותה, קובע המר, הייתה מתחמקת ותשובותיה לא היו חד-משמעיות כאשר נשאלה לגבי השכלתה והכשרתה.

"המערער [פישלר] החל איפוא טיפול שהיה לו יסוד להניח שהוא טיפול פסיכותרפי על-ידי מי שהוסמך לכך", כתב המר. "המשיבים לא קיבלו את הסכמתו לטיפול משפחתי, גם אם לדעתם זה הטיפול הראוי, הנכון, או השווה ביעילותו לטיפול פסיכותרפי, וגם אם לדעתה של המשיבה 1 [דנינו] טיפול כזה 'כולל' פסיכותרפיה". בשולי הדברים העיר המר, כי הוא מסתייג מקביעתו של בית משפט השלום, לפיה חוק יסוד חופש העיסוק אינו מונע ממי שאינו פסיכולוג קליני לעסוק בפסיכותרפיה.

בעליון אומרים השופטים אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר ודפנה ברק-ארז, כי הם מניחים בצריך עיון את השאלה העקרונית לגבי ההסמכה הנדרשת לצורך עיסוק בפסיכותרפיה, אם כי מעירים שחבל שהמדינה לא הביעה את דעתה בנושא. לגופו של עניין קבע העליון, כי אין מקום לגלגול שלישי - שהוא למעשה גלגול שישי - בתיק זה ולכן לא העניק למכון שלם רשות ערעור.