אלי ישעיהו, שהיה מנכ"ל החברה שהקימה את מפעל אינטל בקריית גת, יקבל ממעסיקותיו לשעבר כ-4.5 מיליון שקל בעקבות פיטוריו בשנת 2005. כך קבעה (14.11.12) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, רוית צדוק.
מפעל אינטל הוקם, בהשקעה של מיליארדי דולרים, בידי מייזנר-ברן ישראל שבבעלות
קבוצת ברן הישראלית וקבוצת זנדר הגרמנית. ישעיהו היה מנכ"ל מייזנר-ברן בשנים 2000-1997, ועד לשנת 2006 היה יו"ר ומנכ"ל זנדר ישראל. ישעיהו פוטר באוגוסט 2006, וההליך המשפטי התמקד בסיבה לכך.
ישעיהו טען, כי פוטר בשל חילוקי דעות על תנאי העסקתו ובמיוחד לנוכח דרישתו לקבל 7% ממניות זנדר ישראל כפי שנקבע בחוזה עימו. זנדר טענה, כי ישעיהו פוטר בשל כשלים חמורים וליקויים קשים בעבודתו, וכן לנוכח דרישת אינטל לפטרו.
ישעיהו תבע לקבל מענק בגובה 10% מרווחי זנדר ישראל, אותו העריך ב-16.5 מיליון שקל, וכן את שכרו עד לתום חוזהו, בסך 7.3 מיליון שקל בתוספת מע"מ. זנדר הגיבה בתביעה שכנגד בסך 25 מיליון שקל, כל התשלומים ששילמה לישעיהו בתקופת העסקתו. במקביל קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי ישעיהו זכאי ל-7% ממניות זנדר ישראל, וערעורה של החברה על כך תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.
הרווח השנתי נחשף
צדוק קובעת, כי ישעיהו פוטר הן בשל חילוקי הדעות סביב תנאי העסקתו והן בשל מחלוקות של ממש בנוגע לתפקודו. מחד-גיסא היא קובעת, כי אין לייחס לזנדר ישראל מניעים זרים בפיטוריו, ומאידך-גיסא - שאין יסוד לטענות הקשות שהטיחה בו זנדר ישראל. לדבריה, "לא רק שהתנהלות הנתבעות כלפי התובע - הצגת סיבות רבות וחמורות לפיטורים, שחלקן כלל אינו נכון - נגועה בחוסר תום לב, גם ההליך בו נקטו הנתבעות כדי לסיים את העסקתו של התובע נעשה באופן בלתי תקין".
הפגם המרכזי, אומרת צדוק, היה אי-קיום שימוע לפני פיטוריו של ישעיהו; היא אומרת, כי לזנדר ישראל גם לא הייתה כל כוונה לקיים חובה זו. בשל כך זכאי ישעיהו לפיצוי, אך בסכום נמוך משמעותית מזה שתבע. צדוק דחתה את תביעתו של ישעיהו לשכר עד תום חוזהו בשנת 2009, וקבעה שהפיצוי ההולם על הפגמים בפיטוריו הוא שש משכורות חודשיות - 1.1 מיליון שקל, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הפיטורים. עוד נקבע, כי הוא יקבל 10% מרווחי זנדר ישראל בשנת 2006 בשבעת חודשי העסקתו באותה שנה, דהיינו 3.2 מיליון שקל בתוספת מע"מ. יצוין, כי סכום זה מלמד שרווחי החברה באותה שנה הסתכמו ב-55 מיליון שקל.
זנדר ישראל טענה לתרמית מס
בית הדין הוסיף ודחה את תביעתה של זנדר ישראל נגד ישעיהו, באומרו שהזכות להשבת סכומים ששולמו לפי חוזה קיימת רק במקרים חריגים, דהיינו כאשר משתכנע בית הדין בדבר חוסר תום לב קיצוני של המועסק - וזה אינו המצב במקרה הנדון. עוד דחתה צדוק את טענתה של זנדר ישראל לפיה ישעיהו משך במירמה משכורת כפולה, מחברה ישראלית ומחברה הולנדית. זנדר ישראל טענה, כי ההסכם עם החברה ההולנדית נועד לצורכי מס - ובכך טענה למעשה לניסיון לרמות את שלטונות המס. ואולם, צדוק קבעה שהיה זה הסכם אמיתי ששיקף תפקיד נוסף שמילא ישעיהו בפועל.
זנדר ישראל חויבה לשלם לישעיהו הוצאות בסכום של 150,000 שקל. את ישעיהו ייצגו עוה"ד ע. פירט, ע. מאיר וא.שמעון, ואת זנדר ישראל וקבוצת זנדר הגרמנית - עוה"ד ע.צור, נ. רונן וה. שחם.
