ערעור עם ריח רע

בתי המשפט עומדים מדי פעם על כך שתביעות ייצוגיות עשויות להיות מוגשות ממניעים זרים, ופשרות בהן עשויות להיות עוד יותר מוטות אינטרסים - לטובת התובעים ועוד יותר מכך לטובת באי-כוחם. אך דומה שהתנהלותם של שלושה עורכי דין, אשר הגיעו עד לבית המשפט העליון בניסיון להגדיל את שכרם, שברה את השיאים.

מיכל גלבוע הגישה בקשה לתביעה ייצוגית ב-105 מיליון שקל נגד החברה המרכזית למשקאות קלים, זכיינית קוקה-קולה בישראל. היא טענה, כי בנה הריח "ריח רע ולא אופייני" בבקבוק קוקה-קולה, אשר נגרם בשל "בעיה חמורה" בייצורם. גלבוע הגדילה לטעון בדרמטיות, כי לא רק שקוקה-קולה סיכנה את בריאות משפחתה, אלא ש"מאז גילוי הפרשה, אוחזים את אותה ובני ביתה, רגשות כעס ומרמה, פחד וחרדה". תביעתה של גלבוע אוחדה עם תביעות נוספות והיא יוצגה בידי שלושה עורכי דין: יוחי גבע, אמיר ישראלי והאני טנוס.

במסגרת הסכם פשרה נקבע, כי החברה המרכזית תתרום לנזקקים משקאות בשווי 1.8 מיליון שקל, וכי עורכי הדין יקבלו 319,000 שקל. בית המשפט המחוזי בתל אביב סבר שהשכר גבוה מדי, אישר 75,000 שקל בלבד, ועורכי הדין ערערו לבית המשפט העליון. למרבה שמחתם, החברה המרכזית תמכה בערעורם.

ואולם, לשלושה הייתה בעיה: היועץ המשפטי לממשלה התייצב לדיון במחוזי והתנגד לאישור שכר הטרחה המבוקש. מה עשו גבע, ישראלי וטנוס? פשוט מאוד: לא הזכירו במילה וחצי מילה את עמדתו בערעור שהגישו, ולא טרחו לצרף אותו כמשיב. קצת קשה להאמין שהם שכחו את התקנה המפורשת, לפיה "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור", ולכן נראה יותר סביר שהם עשו זאת במתכוון.

על התנהגות זו אומר הנשיא אשר גרוניס: "יש חשיבות רבה, במקרים לא מעטים, לשמיעת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגייה. הוא הגורם המסוגל להציג באופן מיטבי את המשמעויות שתהיינה לאישור ההסדר מעבר לאינטרס הצר של בעלי הדין עצמם. אי צירופו של היועץ המשפטי לממשלה לערעור כגון זה שהוגש במקרה דנא, לאחר שעמדתו נשמעה ונשקלה על-ידי הערכאה הדיונית, עשויה, איפוא, להכשיל את הליך הערעור ולמנוע מערכאת הערעור מידע חיוני לגבי האינטרס הציבורי הכרוך בפסיקת שכר הטרחה".

כאמור, השלושה גם ניסו להעלים לחלוטין מבית המשפט העליון את עמדתו של היועץ. הם לא הצליחו לשטות בגרוניס, אשר הורה לצרף את היועץ המשפטי כמשיב לערעור וחייב את השלושה להסביר מדוע לא צירפו אותו מלכתחילה. אז מה אם גרוניס הורה? גבע, ישראלי וטנוס התעלמו מהוראתו בסיכומיהם, אך הואילו בטובם להתייחס לנושא בסיכומי התשובה שלהם. "ההתנהלות הדיונית המתוארת די בה כדי להצדיק את דחיית הערעור", אומר גרוניס.

גם לגופם של דברים, ממשיך גרוניס, יש לדחות את הערעור, ולא רק משום שבדרך כלל לא מתערבת ערכאת הערעור בנושא שכר הטרחה. במקרה הזה, הוא אומר, בית המשפט המחוזי צדק לגמרי. יש לשים לב לפער העצום בין סכום התביעה (105 מיליון שקל) לבין סכום הפשרה (1.8 מיליון שקל), פער המחייב התייחסות בעת קביעת שכר הטרחה. בנוסף לכך, "יש ליתן משקל לאמירות שונות בבקשה לאישור הסדר הפשרה, המלמדות כי מרכיב מרכזי מאוד מן הטענות בבקשת האישור היה חסר בסיס" - בעברית פשוטה: הייתה זו תביעת סרק.

גרוניס והשופטים ניל הנדל ונעם סולברג דחו את הערעור וחייבו את גלבוע בהוצאות לטובת המדינה בסך 15,000 שקל. את החברה המרכזית ייצג עו"ד מוטי ארד, ואת היועץ המשפטי - עו"ד יואב שחם.