על פוסטים המתפרסמים באינטרנט יש להחיל את דיני לשון הרע בשינויים המתחייבים, בדומה לפסיקתו של בית המשפט העליון בנושא תגוביות (טוקבקים). כך סבור (17.12.12) שופט בית משפט השלום בצפת, אורי גולדקורן.
גולדקורן אומר: "יש להחיל באינטרנט את דיני לשון הרע ב'שינויים המתחייבים', באופן שלא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה לתביעה לפי החוק. באותה פרשה [בביהמ"ש העליון] נאמרו הדברים ביחס לתגוביות ('טוקבקים'), ולא ביחס ל'פוסטים', ולא כחלק מהשאלה המרכזית שעמדה שם לדיון. אולם, לעניות דעתי, הדברים ביטאו הכרה במאפיינים המיוחדים של התגוביות, שרבים מהם זהים או דומים למאפייני ה'פוסטים'. ה'שינויים המתחייבים' של החלת דיני לשון הרע באתרים בהם בוצעו הפרסומים על-ידי הנתבע נובעים ממאפייני השיתופיות, האפשרות לתגובות, השימוש בקישורים, הנגישות של התובע למתן תגובתו, ולעיתים - היבלעות הפרסום המשמיץ בהמון המידע".
לדעת גולדקורן, "תוצאה מתבקשת מאליה ביישום דיני לשון הרע לאינטרנט בכלל, וליישומי Web 2.O בפרט, הינה שינוי בנקודת האיזון בין שתי הזכויות החוקתיות הנאבקות ביניהן" -
חופש הביטוי והזכות לשם טוב. "בפסק דין
אילנה דיין הובעו דעות שונות על-ידי כבוד המשנה לנשיאה ריבלין (שסבר כי יש לייחס לעיקרון חופש הביטוי משקל רב יותר) וכבוד השופט עמית (שסבר כי משקלם היחסי של ערכים אלו הינו עניין גמיש ותלוי נסיבות). סבורני כי לאור אופיו של אתר שיתופי ברשת, יישום שתי הדעות במקרים של פרסום באתר כזה מוביל למסקנה בדבר מתן משקל רב יותר לעיקרון חופש הביטוי".
הדברים כלולים בהחלטתו של גולדקורן לדחות תביעת לשון הרע שהוגשה בעקבות פרסום "פוסטים", בהם כונה התובע "נוכל שמפיל בפח
לקוחות". גולדקורן אומר, כי הנתבע איפשר לגולשים לראות גם את צידו השני של המטבע, ולכן הפרסום לא היה עלול לפגוע בתובע. הוא מוסיף: "הפרסומים נבלעים בשיח הציבורי השיתופי, הינם דעה אחת מני רבים, מידת אמיתותם נתונה לביקורת וסגנונם אינו חורג מתוכן רדוד, ירוד ובוטה אשר הפך לסימן היכר של רבים מהגולשים הישראלים, ב'פוסטים', בתגוביות וברשתות חברתיות".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
