דנציגר: לבחון מחדש הלכה על ביטוח משכנתות

שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, סבור שיש לבחון מחדש הלכה של העליון משנת 1996 בנוגע לרכישת ביטוח בידי לקוחות המקבלים משכנתות מן הבנקים. הדברים נאמרו כאמרת אגב בהחלטתו של דנציגר לדחות בקשת רשות ערעור במחלוקת בין בנק לאומי למשכנתאות לבין יורשיה של לקוחה.

פסק הדין משנת 1996 מכונה "הלכת רוזנברג" והוא קובע, כי לא מוטלת על הבנק חובה להציע ללווים לערוך ביטוח חיים או לוודא כי הלווים עורכים ביטוח חיים. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי לאומי למשכנתאות לא היה צריך להודיע ללקוחה שהיא יכולה לרכוש ביטוח חיים (המכסה את יתרת המשכנתה במקרה שהלקוח נפטר).

דנציגר אומר שאין מקום להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי (שכן המחוזי דן בנושא בערעור על החלטתו של בית משפט השלום) ולפיכך הוא דוחה את הבקשה. עם זאת, בשולי ההחלטה הוא מוסיף: "בשולי הדברים אבקש לחזור ולהדגיש את חובת האמון הרחבה המוטלת על בנקים בהתקשרויות מול לקוחות, בפרט בעסקות העוסקות במשכון נכס למגורים. בהקשר זה מקובלת עלי עמדתה של פרופ' רות פלאטו-שנער, הסבורה כי חובת האמון מולידה חובת גילוי במובן הרחב, שעיקרה הינה, בין השאר: '[ה]חובה להסביר לממשכן את משמעותה המלאה של העסקה על כל פרטיה, וחובה להשיג את הבנת הממשכן לכל המידע וההסברים שנמסרו לו'.

"...בהקשר זה נדמה לי שראוי להוסיף, שאין להוציא מכלל אפשרות כי נדרש עיון מחודש בקביעה העקרונית בעניין רוזנברג לפיה 'המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כפרט מהותי שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה'. זאת, בין השאר, בשים לב לאמור בהוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין 'נהלים למתן הלוואות לדיור'... יחד עם זאת, איני רואה מקום להביע עמדה בסוגייה בשלב זה, כאשר הדבר אינו נחוץ לשם ההכרעה בבקשה הנוכחית".