"כוח לאנשים" היה ביטוי נפוץ בסוף שנות ה-60, שהצביע על הצורך של הפרט לקחת לידיו את השליטה מהממשלות. גם ג'ון לנון שלאחר הביטלס דגל בכך, אולם במקרה שלו רגש-אשמה שחש בעקבות ראיון שנתן בינואר 1971, הוליד את אחד משירי המחאה הגדולים בעולם.
במהלך הראיון הבחין לנון כי המראיין, עיתונאי בריטי פקיסטני, לא חדל מלציין כי הוא זקוק לכסף עבור עיתונו. "אומנם אני בן למעמד הפועלים", חשב לנון, "אבל אני עשיר ועליי לסייע לו". באותו יום ישב וכתב את השיר Power to the People. מאוחר יותר סיפר כי עשה זאת כדי לגרום לאנשים לשיר, באותו אופן בו כתב את Give Peace a Chance.
ב-22 בינואר 1971 נכנסו לאולפן ההקלטות 45 איש - ביניהם זוגתו יוקו אונו - והשמיעו את קולו של ההמון בזמן שלנון שר: "מיליון פועלים עובדים לחינם, כדאי שתתנו להם מה שבאמת שייך להם - כוח לאנשים, כוח לאנשים". כמה סמלי, שבדיוק 42 שנה לאחר היום בו זעקו ג'ון ויוקו ל"כוח לאנשים", חל היום היחיד שבו אכן יש לאנשים כוח, כאן בישראל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
