"בקשות להארכת מעצר הינן בקשות כבדות משקל, שאינן יכולות להיערך בשרבוט בכתב יד או ברישול. ממילא ברור, כי חובת המבקשת - משטרת ישראל - היא להגיש בקשות מעצר כשהן מודפסות וערוכות כדת וכדין; והכל בהתאם להוראות חוק המעצרים". כך אומר (24.1.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר
שאול אבינור.
אבינור נדרש לנושא לאחר שהוגשה לו בקשה להארכת מעצר שנכתבה בכתב יד, "שבלשון המעטה יצוין שאינו קריא במיוחד. הבקשה הוגשה לתיק בית המשפט ללא פרטים כלשהם מעבר לפרטי החשוד, ורק במהלך הדיון הוגש לפני העתק מהבקשה שבו מולאו מספר פרטים נוספים, אף הם בכתב יד כאמור".
אבינור אומר, כי "לנוכח ריבוי התקלות בהגשת בקשות כאלה" הוא מוצא לנכון להציג את הכללים להגשתן. לדבריו, יש לשים את הדגש הן על הצורה החיצונית והן על התוכן. בנושא הראשון קובע אבינור, כי יש להגישן בהדפסה ולא בכתב יד, למעט במקרים חריגים ודחופים, וזאת גם כדי לשמור על מראית פני הצדק ועל כבודו של בית המשפט.
במישור התוכן, אומר אבינור, "יש להקפיד בבקשות להארכת מעצר על פירוט עובדתי וראייתי מקסימאלי, ככל שאין בו כדי לפגוע בצרכי החקירה". כך למשל יש לציין בדיוק המירבי האפשרי את מועד ביצוע העבירה או את סוגי הסמים המסוכנים שנתפסו ואת משקלם. עוד הוא מדגיש, כי יש להביא בחשבון את העיקרון לפיו "הליך חקירתו של חשוד שטרם נתגבשה נגדו תשתית ראייתית העשויה להוכיח, ולו לכאורה, כי הוא אומנם ביצע עבירה פלילית צריך שיתחיל, ככלל, שלא בדרך של מעצר", ולכן יש לנהוג בכובד ראש בהגשת בקשות מעצר.
בסיום ההחלטה הורה אבינור: "המזכירות תשלח העתק ההחלטה לקצין אח"מ וליועצת המשפטית במטה מחוז תל אביב של משטרת ישראל; וזאת לצורך הנחיית יחידות המשטרה במחוז בהתאם".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
