ישיבת נחלים פיטרה מורה בשל מוצאה

ישיבת נחלים פיטרה מורה, עולה ממדינות חבר העמים, רק בשל מוצאה ולפיכך תפצה אותה ב-150,000 שקל. כך קבעה (יום א', 27.1.13) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, נטע רות.

דינה פישר התקבלה לעבודה בשנת 2001 והועסקה כמורה לתנ"ך, יהדות והיסטוריה, לאחר שהציעה להנהלת הישיבה להקים כיתות עבור עולים מחבר העמים ואף הביאה איתה קבוצה של תלמידים אותה העבירה מישיבת אלון מורה בה עבדה עד אז. לפישר לא הייתה אז ההכשרה הנדרשת בידי משרד החינוך, אך היא השלימה את לימודיה לאורך שנות עבודתה בישיבה.

במאי 2009 נמסר לפישר שהיא תסיים את עבודתה בישיבה באוגוסט של אותה שנה, "כתוצאה מירידה במספר התלמידים מחבר העמים בבית הספר וסגירת מגמת קירור ומיזוג". פישר טענה, כי היא שימשה כמחנכת בכיתות י"א-י"ב ובהגשת תלמידים לבגרות, ולכן אין כל קשר בין העילות הנטענות לפיטוריה לבין המציאות.

רות אומרת, כי פישר אכן התקבלה לעבודה בישיבה בהסתמך על מוצאה, וזאת למרות שכאמור נעדרה את ההשכלה הנדרשת (במאמר מוסגר היא תוהה היכן היה משרד החינוך וכיצד איפשר מצב כזה). ואולם, לאורך השנים סברה פישר שהיא מתקדמת ויוצאת מן המסגרת ה"מתייגת" בה שובצה עם תחילת עבודתה.

"התובעת ראתה ביעדים הראשוניים הללו אך ורק 'קרש קפיצה' שיאפשר לה בבוא היום להשתחרר מכבלי 'המיתוג' ולהיטמע מחוץ לו על בסיס כישורי ההוראה שלה כמורה לכלל התלמידים בבית הספר ללא קשר למוצאם. זאת באופן שעורר בה ציפייה כי המשך העסקתה יישקל על בסיס כישוריה המקצועיים כמורה ולא על בסיס 'מיתוגה המוצאי'", מוסיפה רות.

ואולם, "מה שהתובעת לא ידעה והנתבעת אף לא טרחה להבהיר לה במשך כל שנות העסקתה הוא כי כל עתידה בנתבעת תלוי על בלימה ומותנה 'במיתוגה' הנגזר ממוצאה כמורה לתלמידים יוצאי חבר המדינות, באופן בו העדר ההשכלה המתאימה יישקל לחובתה רק ביום פקודה עת שהיקף אוכלוסיית התלמידים יוצאי חבר המדינות יצטמצם ומשהנתבעת תסבור כי אין עוד באפשרותה של התובעת 'להטיל ביצי זהב' ולגייס לבית הספר תלמידים נוספים ממוצא זה, תוך שימוש 'בתיוג המוצאי' כקרדום לחפור בו".

עוד מציינת רות, כי לפישר לא נערך שימוע כדין וכי חפציה הושלכו מחדרה בצורה משפילה. רות חייבה את הישיבה לשלם לפישר 100,000 שקל בגין הפסדי השתכרות, 50,000 שקל בגין נזק לא ממוני ועוד 15,000 שקל כהוצאות. את פישר ייצג עו"ד מורוז, ואת הישיבה - עו"ד צבי פשדצקי.