פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה - לפרופ' בילו

פרופסור יורם בילו מהאוניברסיטה העברית הוא חתן פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה וחקר האנתרופולוגיה לשנת תשע"ג - כך הודיע אתמול (יום ג', 5.2.13) שר החינוך גדעון סער.

בנימוקי ועדת הפרס, בראשות פרופסור משה ליסק, נכתב כי "פרופ' יורם בילו אנתרופולוג פסיכולוגי שהקדיש את מרבית מחקריו להבנה ולחשיפה של הקודים התרבותיים שמאפיינים חלק גדול מהעלייה של יוצאי צפון אפריקה. הקודים התרבותיים האלה ששורשיהם נעוצים בתרבות ובהיסטוריה הייחודית של יהודי צפון אפריקה מטיבים להסביר את המצוקות האישיות של הפרט והן את המצוקות של הקולקטיב במעבר מהחברה המסורתית לחברה המודרנית הישראלית".

עוד צוין כי "פרופ' יורם בילו עסק גם בבעיות מקבילות בקרב החרדים האשכנזים. מחקריו העשירו בכך את הידע שלנו על קהילות שתרבותם לא הייתה מוכרת לחלק ניכר בחברה הישראלית. מבחינה זאת תרומתו להבנת הבעייתיות של המפגש בין תרבויות היא בעלת חשיבות גם מעשית וגם תיאורטית. בזכות דברים אלה הוא זכה למעמד מכובד ביותר שלווה בפרסי הוקרה בקרב הקהילה האנתרופולוגית בעולם".

פרופ' בילו - מסוציולוגיה לאנתרופולוגיה

פרופ' בילו נולד בתל אביב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בן להורים שעלו לארץ בנערותם מפולין. בצבא שירת כקצין בבסיס הדרכה, והשתחרר לאחר שנה בשירות קבע. את שירות המילואים עשה כמפקד פלוגה באג"ד תחזוקה באוגדת שריון במשך קרוב לשלושים שנה (ושלוש מלחמות) והשתחרר בדרגת רב-סרן.

סיים לימודי תואר ראשון ולימודי מוסמך בפסיכולוגיה קלינית (שניהם בהצטיינות), האוניברסיטה העברית. זכה בהסמכה כפסיכולוג קליני ועבד במסגרות שונות של אשפוז וטיפול. במהלך עבודתו נישא לתמר אילסר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, ונולדו להם שני ילדים.

השתלם באנתרופולוגיה, שהפכה להיות מוקד הזהות המקצועית שלו, והתמחה בתת-הדיסציפלינה המכונה אנתרופולוגיה פסיכולוגית, שבה קנה לעצמו מעמד בינלאומי. במהלך השנים קנה לעצמו מוניטין בינלאומיים בתחום זה של תרבות ובריאות נפש. הוא הוזמן להצטרף למערכות כתבי העת המדעיים המובילים בתחום ולהרצות במרכזים האקדמיים החשובים העוסקים באנתרופולוגיה פסיכולוגית ופסיכיאטרית, באוניברסיטאות הרווארד, קליפורניה (בסן דיאגו ובלוס אנג'לס), אמורי ודיוק. שתיים מעבודותיו בנושאים אלה זכו בפרסים מטעם האגודה האנתרופולוגית האמריקנית: עבודתו על הדיבוק זכתה בפרס הראשון ע"ש Bryce-Boyer ב-1986 עבור המאמר הטוב ביותר באנתרופולוגיה פסיכואנליטית. עבודתו על השימוש באוטיסטים כנביאים בחברה החרדית (בצוותא עם תלמידי יהודה גודמן) זכתה בפרס Stirling ב-1997 עבור המאמר הטוב ביותר באנתרופולוגיה פסיכולוגית.

בתחילת שנות השמונים הרחיב באופן משמעותי את תחומי המחקר שלו באנתרופולוגיה פסיכולוגית משפנה לחקור תופעות וחוויות כחלומות ומצבי תודעה מיוחדים בהקשר תרבותי-דתי ולמפות תופעות של חידוש פולחני קדושים בישראל, בעיקר בקרב יוצאי מרוקו בפריפריה העירונית.

ב-2011 יצא לגמלאות כפרופסור, וחתם בכך למעלה משלושים שנות מחקר, הוראה והדרכה. בין תפקידיו באוניברסיטה שירת כראש המחלקה לפסיכולוגיה, כמנהל מכון אשכול לחקר החברה הישראלית וכראש הרשות לתלמידי מחקר. בשנות התשעים שימש כנשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. הדריך למעלה מעשרים תלמידי מוסמך ומספר דומה של תלמידי דוקטורט, שחלקם מלמדים באוניברסיטאות ובמכללות - בארץ ואף מחוצה לה.