באופן לא מפתיע, מגבה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, את פעילותה של היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, בנוגע לנתן אשל. היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, ולכן הגיבוי הוא כמעט אוטומטי.

ברנע-פרגו קבעה, כי אין מניעה שאשל יהיה מעורב במו"מ הקואליציוני, למרות שפרש משירות המדינה על-רקע טענות להטרדה מינית. ח"כ נחמן שי טען נגד חוות דעת זו, אשר לדעתו עסקה בנושאים מפלגתיים, אך וינשטיין אינו סבור כך:

"היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה התייחסה לשאלתו של עובד שפרש משירות המדינה, באשר למגבלות החלות עליו לאחר פרישתו משירות המדינה לנוכח נסיבות פרישתו. מתן מידע לעובד שפרש משירות המדינה, לבקשתו, ביחס למגבלות המוטלות עליו לאחר פרישתו, אינו חורג מתפקידו של יועץ משפטי למשרד ממשלתי", כותב עוזרו של וינשטיין, אורן פונו.

הפיסקה הבאה במכתבו של פונו מעניינת במיוחד: "לעניין טענתך בנוגע למשך כהונתה של עו"ד שלומית ברנע-פרגו בתפקידה, הרי שכהונתה של עו"ד ברנע-פרגו לא נקצבה לתקופה מקסימלית". כלומר: לנשיא המדינה יש תקופה מירבית, למבקר המדינה יש תקופה מירבית, ליועץ המשפטי לממשלה יש תקופה מירבית, לרמטכ"ל יש תקופה מירבית - אך לא ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (שכבר ניסתה מספר פעמים להתמנות לשופטת אך לא נבחרה).

ועוד הערה: הח"מ סבור לתומו, כי פנייה של חבר כנסת מן הראוי שתיענה בידי היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, או לכל הפחות בידי אחד המשנים לו, ולא בידי עוזרו. אבל זה כנראה מלמד משהו על היחס של לשכת היועץ לבית המחוקקים.