כל מי שצפה אמש בניצחון הגדול של מכבי תל אביב על סיינה שאל את עצמו: איך זה קרה? איפה היתה מכבי עד היום? ובכן, הטופ ה-16 הוא מסע ארוך. קבוצות מגיעות למסע אלונקות קשה ובדרך קורים הרבה דברים. ההצגה המרשימה אתמול לא הפכה את הצהובים לאלופי אירופה, אבל בתזמון נכון הם יוכלו לכפר מעט על ההפסדים המרגיזים בהיכל, להילחם על הכבוד ולשמור על סיכוי להשתלב באחד מארבעת המקומות הראשונים בדרך להצלבה.
כבר היום ברור שאף אחת לא תמנע מברצלונה לסיים במקום הראשון. פרבחצ'ה ובשיקטאש יסיימו אחרונות, כאשר אולימפיאקוס שיפרה את סיכויי ההעפלה שלה עם הניצחון על חימקי במוסקבה. קאחה לבוראל נעצרה אחרי סדרת משחקים יפה, וגם שחררה את כוכבה ברד אולסון לברצלונה בשל מצוקה כספית, ושם טמונה התקווה של מכבי, שתתארח ביום חמישי בוויטוריה עם ביטחון ושאפתנות. ניצחון חוץ יחזיר אותה למאבק.
מכבי שמרה אתמול מצוין נגד הכוח המרכזי של סיינה - השלשות. ההגנה על הגארדים, ובעיקר על הלחץ על בובי בראון, הוציאו את האיטלקים משליטה בקצב המשחק. הגבוהים של סיינה, להוציא את קאנגור, לא קלעו אתמול מחוץ לקשת.
תומס רס, כוכב הנצחון של סיינה על מכבי בסיבוב הראשון, היה פצוע ומכבי הצליחה להפעיל מצוין את שון ג'יימס, כשלסיינה אין גבוה עם מספיק בשר כדי לעצור אותו, בעוד שדווין סמית', יוגב אוחיון וגיא פניני, שסוף סוף חוזר לכושר, פותחים את ההגנה עם יום קליעות נהדר מהשלוש.
ההיעדרות של ליאור אליהו ומורן רוט, והמשך התצוגות החלשות של ניק קיינר מדלי ודארקו פלאניניץ', כפו על בלאט רוטציה קצרה ופחות חילופים. מנגד, זה גם עזר לחמישיות נמוכות (פניני, סמית', אוחיון ולנדסברג או היקמן) לרוץ זמן רב ביחד וללחוץ. קאחה לבוראל משחקת אמנם בסגנון אחר לגמרי, אבל היא בתקופה של ירידה בכושר, והמסע הארוך העונה בליגה וביורוליג נותן את אותותיו. כל אלה יוצרים חלון הזדמנויות לשינוי מומנטום עבור מכבי ת"א. הדרך להצלבה לא קלה, אבל דבר אחד ברור - היא עוברת קודם כל בניצחון בחבל הבאסקים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
