ברכה ייחודית של ח"כ ותיק לח"כ חדש נשא משה גפני (יהדות התורה) לכבודה של מרב מיכאלי (העבודה), לאחר הנאום שנשאה. הנה הפרוטוקול, לא נגענו: היו"ר בנימין בן-אליעזר:
יש לי הכבוד המיוחד להזמין את חבר הכנסת גפני לומר כמה מילות ברכה לטובתה של מרב מיכאלי...מרבי, את רואה, רק בכנסת ישראל יכול להיות דבר כזה שחבר הכנסת גפני מאגודת ישראל מברך אותך. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נדירים המקרים במשך השנים, שבהם אני עולה כאן לדוכן, ואני לא יודע מה אני הולך להגיד.
כשחברת הכנסת מרב מיכאלי הציעה לי לברך אותה, עשיתי חשבון - אנחנו כמעט מייצגים שני ניגודים שיש בכנסת, כמעט שני ניגודים, אני לא מדבר באופן אישי, אבל הייצוג של מה שמרב מיכאלי מייצגת ומה שאני מייצג - תהום אידיאולוגית פעורה בינינו. עשיתי חשבון שאני הולך לחטוף ממנה עכשיו נאום, שאני אזוז על הכיסא שלי כמו מטוטלת, על דברים שאני לא יכול להסכים אתם. אבל תכננתי שאני אדבר על מעמד הכנסת. במקום שנהיה ברחובות, נריב, אנחנו דנים כאן, מדברים זה עם זו.
ואני אומר לכם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמעתי את הנאום שלה, מעטים הדברים שאני חולק עליה, מעטים הדברים. יכול להיות שזה נובע ממקומות אחרים, יכול להיות שהיא מגיעה לזה מאידיאולוגיה. מרב מגיעה לזה מאידאולוגיה שונה מהאידיאולוגיה שלי, אבל הדברים נאמרו באופן כזה שאם הייתי עוצם את העיניים, מוריד פה קטע, שם קטע, לא מעבר לזה, הייתי אומר: "מקומך בדגל התורה".
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
וואיי. בבקשה, הנה. כבר הגענו ל - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
אני מוכנה. בשביל התקדים אני באה. אבל - - - חזרה. בלי חזרה. גמרנו, גמרנו - - -
קריאות:
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
רגע.
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
תעביר לנו את הרב פרוש - - - מה קרה.
השר לשיתוף פעולה אזורי
סילבן שלום:
אותך לרב שטיינמן, תזהר.
קריאה:
הוא גדול בתורה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני נמצא בכנסת הרבה שנים. אני מסתכל על החקיקה שאני עשיתי כמייצג - אני לא מדבר עלי באופן אישי - בנושא של מעמד הנשים, שמרב מיכאלי מצטיינת בזה, בנושא שאישה במדינת ישראל שווה פחות מגבר, נקודה. אישה וגבר שעובדים באותו מקום עבודה עם אותם כישורים, עם אותן יכולות, הגבר משתכר שכר יותר גבוה מהשכר של אישה.
אני יכול לעבור על הכול - אז אצלך זה נובע ממקום אחד, אצלי זה נובע ממקום אחר. אנחנו נמצאים בבניין - אולי אני אתחיל הפוך - עברנו מערכת בחירות, עד היום ידענו: יש גושים, יש אידיאולוגיות, שידענו בדיוק איפה הם עומדים פחות או יותר. אנחנו הגענו עכשיו לכנסת שאנחנו לא בדיוק יודעים איפה אנחנו עומדים.
אני כנראה אתחיל להתגעגע לימי מפא"י של פעם, שתכף אני אדבר על השושלת שלך, גם של דוקטור ישראל קסטנר, שהיה שנוי מאוד במחלוקת, אבל היה איש מפא"י מובהק, כפי שאת עצמך אמרת, הוא עמד להיבחר לכנסת או סבא, סבא - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
נחמיה.
משה גפני (יהדות התורה):
נחמיה. נחמיה מיכאלי בן 94, שיהיה בריא, שהגיע עם השומר הצעיר לגרעין בית-זרע, נטע, סלל, חצב, היה איש מרכז מפ"ם ומזכיר הוועידה, איש הוועד הפועל של ההסתדרות, המרכז החקלאי, נציג ציבור בבית-דין לעבודה - סוציאליסט מושבע.
מה זה סוציאליזם בימינו? המלחמה של מפלגת העבודה כאן על הנושא הזה של המאבק החברתי - על הדיור, על השוויון בנטל בין מנכ"ל בנק גדול לבין איש או משפחה שגרה בשכונות הארגזים - שוויון בנטל. אמרת או לא אמרת את זה? אני חותם על זה. אני הסתכסכתי עם מנכ"ל בנק גדול בארץ בגלל שאמרתי שעם המשכורת שלו הוא יכול לפרנס שכונת עוני שלמה - איפה שהיית רכזת שכבה בשערייה - עם משכורת של מנכ"ל בנק במדינת ישראל. מדינה שהייתה צריכה להיות מדינת רווחה ומדינה סוציאליסטית. חותם על זה במאה אחוז.
עכשיו מה, יושבים פה, ובמקום לדבר על הבעיות האמיתיות - הרי עברנו קדנציה מאוד קשה - כשלנו בנושא של הדיור, הצלחנו בעיצוב הכלכלה, כאשר סביב יהום הסער - הצלחנו להחזיק משק יציב בצמיחה, כשלנו לחלוטין בנושא החברתי.
מה צריך לעשות אחרי מערכת בחירות כזאת? על מה צריך לנהל משא-ומתן קואליציוני - מי שרוצה להיכנס לקואליציה? ואני מתפלל לקדוש-ברוך-הוא שאתם תכנסו לקואליציה. בגלל שצריך שמישהו ידבר כבר על השוויון האמיתי בנטל, ולא כל היום מברברים בשכל עם כל מיני דברים אחרים, שכשנגיע לחיי היום-יום, כשתוקם ממשלה והדבר הראשון שהיא תצטרך לעשות הוא לפגוע בתקציב. חלק מאתנו יודע מי יסבול הראשון, ומה שהיה עד היום יהיה משל לעומת מה שיהיה הלאה.
במקום זה אנחנו צריכים אנשים שרגישים לשכבות החלשות, שרגישים באמת למעמד הביניים, לא למעמד הביניים הגבוה, למעמד הביניים לו צריך לדאוג. האם אנחנו מעלים את מס החברות? האם אנחנו לא נותנים לקיצוץ בתקציב לגרום נזק כל כך גדול כמו שהוא עלול לגרום? הרי אני יודע את התוכניות של האוצר, והשאלה, מי יישב בקואליציה הזאת.
אז כל היום דנים. נפגשו בבוקר ונפגשים בערב, נפגשו אתמול וייפגשו מחר, וידברו על דבר שלא יבוא לָעולם. על זה מדברים כל הזמן, על שוויון בנטל. איך הגדרת את הצבא? ואני בעד - את יודעת מה, יותר טוב שאני לא אגיד, אם הייתי חבר כנסת חילוני הייתי אומר מה אני חושב שצריך לעשות, אבל מכיוון שאני חרדי יש עלי מגבלות. גם את זה תלמדי. לא חשוב, לא חשוב.
מיקי רוזנטל (העבודה):
אל תאיים, אל תאיים. עד עכשיו דיברת יפה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא חשוב. אני הייתי אומר איזו מלחמה - אנחנו מתפללים להשם שלא תהיה, אבל המלחמה שתהיה, אם חס וחלילה תהיה, היא תהיה מלחמת טילים. אנחנו עושים את הכול בעניין הזה? בסדר. לא חשוב. אני לא יכול להגיד את זה. אני אגיד לך אחרי זה בארבע עיניים.
אבל אני מסכים עם מה שאמרת. את זה מותר לי להגיד.
קריאה:
אתה יכול להישאר אתה בארבע עיניים?
משה גפני (יהדות התורה):
משם מגיעים, ולא תמיד אנשי הצבא בכנסת היו הטובים ביותר. בין הטובים ביותר היו כאלה שקוראים להם שלא לומדים ליבה.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אנדרסטייטמנט.
משה גפני (יהדות התורה):
לא חשוב. זה המקום היחיד, דרך אגב, שהחרדים מתקבלים לעבודה בלי פרוטקציה. הם מתקבלים לעבודה, הם הולכים לבחירות, בוחרים בהם, הם נכנסים, לא שואלים אותם איפה למדת ומה למדת, ובאיזו אוניברסיטה גדלת וכו'. והם באים לפה, וחוץ ממני, קודמי - שהיו חרדים בוועדת הכספים - ניהלו כלכלה מצוינת, למדו בישיבה. זה המקום היחיד שאנחנו יכולים להגיד לכולם: תראו מה היה קורה אם חרדים, שלא מקבלים אותם, היו מתקבלים לעבודה. הם השכבות המוחלשות.
היום היה לנו דיון בוועדת הכספים על זה שהפסיקו את התקציב של מסלול תעסוקה, שמכניס ערבים וחרדים - איך את אומרת? חרדיות וחרדים, ערביות וערבים, ואני מסכים אתך - מכניסים אותם לתעסוקה והתקציב הוא אפס. עומד ראש ממשלה לדורותיו, ושר אוצר לדורותיו, ושר התמ"ת לדורותיו, והוא אומר: הייעוד הלאומי של מדינת ישראל זה לשלב אותם בעבודה. כשתראי את זה בטלוויזיה - הרי את באת מהצד השני של המסך - תדעי שהם משקרים, הם לא אומרים אמת. זה לא ייעוד לאומי. לייעוד לאומי לא משקיעים אפס. ובכל המעמד הזה אנחנו מדברים - אצלנו אין נשים ברשימה. אנחנו הולכים לבחירות, ואנחנו אומרים ככה: אין לנו נשים ברשימה - לא חשוב, אצלנו הנשים הן ברמה יותר גבוהה מהגברים, על זה כבר דיברתי הרבה מאוד, הם לא ברשימה.
אבל הופענו ביחד, ומשם אני חשבתי שאני צריך לברך אותך. הופענו יחד באילת, בפאנל על
הדרת נשים. אני מול הנשיא לשעבר,
מאיר שמגר, איש חשוב מאוד, שדיבר על הדרת נשים.
ואת היית באמת, קשובה - שזה דבר נדיר לראות היום. הרי את עיתונאית, והיו לך תוכניות מצליחות, וכל הדברים. ואת מקשיבה. והיה לנו ויכוח, ובין יתר הדברים טענתי מה שאמר ינאי המלך לאשתו: אל תתייראו מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
אני נמצא בכנסת הרבה זמן. הסתכלתי על שולחן הממשלה. אנחנו - יהדות התורה, לא נמצאת ליד שולחן הממשלה. לא חשוב, זה עוד סיפור בפני עצמו. והסתכלתי על המפלגות הגדולות, ובכלל המפלגות, שאומרות שצריך לתת שוויון לנשים. נשים הן לפחות 50% מהאוכלוסיה. בסדר. אז אם מטיפים לנו מוסר, אז קודם כל, בממשלה היה צריך שיהיה חצי נשים. כשהיו שתיים זה היה הרבה. הסתכלתי בכנסת. היום יש משהו רציני - 27 חברות כנסת. טוב, זו כנסת של 54. אם ניקח גם את המפלגות החרדיות, אז זו כנסת של 60, בסדר. אין. תגידו שאתם לא רוצים. אני רוצה לראות את הגבר שמפנה את המקום שלו לאישה בכל מפלגה. אצלנו לא, אנחנו אומרים שלא. אנחנו אומרים שלא. אין אצלנו אישה. לא חשוב. יש הרבה דברים שאני מתאפק מלהגיד.
אראל מרגלית (העבודה):
אישה - - - אצלכם?
יצחק הרצוג (העבודה):
- - - לעלות לתורה.
משה גפני (יהדות התורה):
אם היה לי חוש הומור, הייתי אומר שאין לנו אישה שהידרדרה לכנסת, אבל אין לי חוש הומור. אין לי חוש הומור בעניין הזה. חיפשנו פעם אישה שתרצה ללכת לכנסת, לא רוצה. מה אני אעשה? לא חשוב. אבל זה דין אחר, זה לא הדיון של הברכות למרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
אצלכם הכול בצורה חופשית.
משה גפני (יהדות התורה):
בסדר, נדבר על זה. אני מסכים עם כל הדברים, להוציא כמה קטעים. מסכים עם כל הדברים. מה אני רציתי להגיד? עכשיו אני אחזור לנאום המקורי שלי, ובזה אני מסיים. הכנסת היא מקום לתת לכולם לחיות, לנהל דיאלוג אמתי בין הקצוות השונים, בין אנשים שקרובים אחד לשני, בין אנשים שרחוקים מאוד אחד מהשני, ולהגיד בואו נעשה את הטוב לאזרחי המדינה. נמצא - והנאום שלך כל כך עזר לי לזה, שעל-אף שתהום אידיאולוגית פעורה ביננו, 95% מהדברים שהכנסת דנה באמת, שאין עליהם כותרות, אנחנו מסכימים. התברר לי בנאום שלך שזה המצב.
רציתי להציע לך שעל-אף שיש לי אידיאולוגיה שונה, נדבר הרבה כדי להגיע לפתרונות. אני כבר לא צריך להגיד את זה. אני הולך אתך בנושא החברתי. אני הולך אתך בנושא של השוויון. אני הולך אתך בנושא - את קוראת לזה הפמיניסטי, אני קורא לזה את השוויון לאישה במדינת ישראל. שהיא לא תהיה מופלית לרעה. היא מופלית לרעה. אני הולך אתך בזה. אני הולך אתך, מדבר על המפלגות החרדיות. אני לא אומר את זה בשם עצמי. אני לא אגיד פה דבר שמחר יצלבו אותי. אני הולך אתך בכל הדברים האלה. אני הולך אתך בשוויון בנטל. אני לא הולך איתם. אני הולך אתך. שוויון בנטל - צריך שיהיה פה שוויון בנטל באופן אמתי.
כאן, אם אנחנו נדבר מה עושה תלמיד ישיבה, אז אני אקרא רק קטע מ
עיתון הארץ שראיתי שכתבת. אני לא אקרא דברים אחרים שאני לא מסכים. "צריך להבין" אומרת מירב מיכאלי ב
עיתון הארץ - עיתון הבית של היהדות החרדית - "בשונה מהיחס המזלזל של חילונים ללימודי גמרא, אלה לימודים קשים ותובעניים מאוד. מדובר בטקסטים מורכבים, בכמויות עצומות של חומר שמדבר בשפות מתקופות שונות ובעולם ידע עצום בפני עצמו. מעטים ערוכים ללימודים האלה, ודאי לאורח חיים הכולל רק את הלימודים האלה". את זה אפשר לכתוב ב"המודיע". אבל "המודיע" לא - טוב, לא חשוב. אפשר גם ב"יתד נאמן".
יצחק הרצוג (העבודה):
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
אפשר. היה לך אומץ להגיד את זה. היה לך אומץ להגיד דברים שלי לא תמיד יש את האומץ. יש לי, לא כמו שלך. אני שמח שאת כאן. אני מברך אותך על זה שנבחרת. אני מברך את המפלגה שלך שבחרה אותך. אני מבקש שתעשי כל מאמץ שתיכנסו למוקדי ההשפעה, שזו הקואליציה.
נחמן שי (העבודה):
אין כמוך.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אומר לכם - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
אם אתה סוגר איתי גם על העניינים המדיניים, אז יש לנו על מה לדבר. בוא.
משה גפני (יהדות התורה):
יש אצלנו החלטה שאני לא אומר את עמדתי המדינית עד שייגמר המשא-ומתן הקואליציוני. אבל תשאלי את
שלי יחימוביץ, או את בוז'י הרצוג או את אחרים - בסדר, לא חשוב, נשאיר את העניין הזה. אל תסבכי אותי. אני אומר, אני מברך אותך על כך - - -
שלי יחימוביץ (העבודה):
גפני, היא לא מונתה פורמלית לנהל את המשא-ומתן.
משה גפני (יהדות התורה):
לא. לא, מה פתאום, זאת - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
למיטב ידיעתי גם גפני לא.
משה גפני (יהדות התורה):
נכון. נכון. לא חשוב.
שלי יחימוביץ (העבודה):
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
חברת הכנסת יחימוביץ, מה שאמרתי, אמרתי צריך דעות כמו של מפלגת העבודה היום. צריך דעות כאלה במוקדי - - -
שלי יחימוביץ (העבודה):
בזה אתה צודק.
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא אומר לכם מה לעשות. אתם מפלגה סוברנית. יש לכם מועצת גדולי - לא מועצת גדולי התורה. יש לכם ועידה שלכם. אני לא מתערב. אני אומר, מהניסיון שלי, אם אין אפשרות לשנות, אל תיכנסו. אני לא אומר לכם את זה עכשיו ספציפית, אני אומר כללית, בכנסת לדורותיה. אם יש יכולת להשפיע בדברים שאת מאמינה בהם, בדברים שאת חושבת שזו טובת אזרחי המדינה ויש לך את הכוח לעשות את זה, צריך לעשות את זה.
אין מטרה להיות באופוזיציה. אין מטרה, ואנחנו, יהדות התורה, מפלגה שפעם אנחנו בקואליציה, פעם אנחנו באופוזיציה. אצלנו הקואליציה זה לא חזות הכול. אם תבחני את הקדנציה, היו שנים רבות שהיינו באופוזיציה, חלק אנחנו בקואליציה. אין אצלנו אחד מתרי"ג מצוות להיות בקואליציה. אבל ברגע שאת במערכת הפוליטית את צריכה להשפיע, ושם בממשלה, או בקואליציה, יש יכולת הרבה יותר גדולה. ואני לא מזלזל באופוזיציה, אופוזיציה זה דבר מאוד מעניין. במיוחד אני - נאומים של אופוזיציה בשבילי זה בסדר גמור. אבל אני חוזר, אני מברך אותך. היה לך נאום - הרבה זמן אני לא שמעתי כזה, והיו נאומים טובים פה. והקדמת גם את הנאומים הקודמים. ואני מכבד את כולם. אבל זה נאום שעל חלקו הגדול אני חותם. עוד לא הגעת לכנסת ותפסת מהר לאיזה בית הגעת. תודה רבה.
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מוכרח לומר לכם שכדאי לתת למרב לדבר בשביל לשמוע את חבר הכנסת גפני. לא, אסור להתנשק. לאט-לאט. אני צריך לשמור עליך? בחייך.
משה גפני (יהדות התורה):
תגיד לפחות שלא לחצתי לה יד.
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
שיוציאו אותך להורג?
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):
היושב-ראש - - - ארבע עיניים - - -
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
מרב, אני חושב שנאום יותר מחמיא מהנאום של גפני לא תזכי לשמוע הרבה זמן. מבחינתי את אחת הנשים היותר שנונות, החריפות, החכמות וחדות התפיסה, ולטעמי גם מקסימה. ואין לי ספק, גם כשאומרים עליך שאת בלתי שגרתית, ולפעמים גם שערורייתית - זה בדיוק מה שצריכה הכנסת, אחת כמוך, לוחמת אמיצה שעוברת את כל המכשולים, שהיא מסמנת לה את המטרה. ואת תשיגי את המטרות שלך. שיהיה לך בהצלחה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
