האדריכל אלישע רובין, שהועסק בידי שמואל דכנר ברבים מן הפרויקטים שיזם, לא נתקל באורי שטרית בפרויקט בית ציוני אמריקה, שגם בו עסק עבורו. מדובר בפרויקט תמורתו שילם דכנר לשטרית מאות אלפי שקלים, שלטענתו היו כיסוי לשוחד - בעוד שטרית טוען שמדובר היה בעבודה אמיתית.

בנוגע לבית ציוני אמריקה אמר רובין: "לא ידוע לי על שום מעורבות שלו שאני יודע עליה, כי לא נפגשתי איתו בהקשר של הפרויקט הזה. אני רוצה שתבינו, נדל"ן הוא מקצוע מאוד מורכב. יזמים לעיתים יכולים לפעול עם אדריכלים, עורכי-דין, זו זכותם, הם עושים את זה בפועל במקביל, לוקחים כל מיני יועצים או אנשי מקצוע שמנסים לסייע ולקדם את הפרויקט, ולא תמיד כולם יודעים על כולם. זה די ממודר, הייתי אומר".

רובין נחקר ארוכות (18.12.12) באחת השאלות המרכזיות שבמחלוקת בין התביעה להגנה: האם מקובל לגבות תשלום תמורת בדיקות מקדמיות בפרויקטים שבסופו של דבר אינם יוצאים לפועל. המדינה טוענת שלא, בעוד שטרית טוען שהדבר נהוג ולכן גבה תשלומים מש"ד במקרים כאלו.

רובין אמר, כי מדובר בנושא מורכב מאוד. לדבריו, הוא עצמו בדרך כלל אינו גובה תשלום בנסיבות אלו, אם כי אינו גאה בכך, והוא יודע שאחדים מעמיתיו כן גובים תשלום ואותם הוא מכבד מאוד ומוקיר מאוד. עוד ציין רובין, כי בדיקות מקדמיות יכולות להימשך מספר שעות ולהצריך פגישה או שתיים - בעוד שטרית חייב את דכנר תמורת עשרות ואף מאות שעות עבודה. עם זאת, בחקירתו הנגדית בידי פרופ' קנת מן אמר רובין, כי יש מקרים בהם עבודה מקדמית מצריכה 200 שעות עבודה של שלושה-ארבעה מעובדיו, וגם כאן לעיתים אינו גובה תשלום.

השופט דוד רוזן סיכם את גירסתו של רובין: "הוא אומר: דכנר עבד איתי ובהחלט הייתי שבע רצון. הוא אומר: עבדתי איתו באותה תקופה והוא ביקש הרבה מאוד בדיקות ולא לקחתי ממנו כסף עבור כל הבדיקות האלה, ועבדתי איתו במקביל גם על פרויקטים שכן לקחתי, כי הפרויקט הגיעו לכלל גמר. התביעה אומרת, שבאותה תקופה אם דכנר היה רוצה באמת לעשות בדיקות, הוא היה ניגש אליו ולא לשטרית שלקח ממנו מחיר יפה מאוד, לפי מה שהתביעה סבורה".