מי שהיה סגן חשב משרד התיירות בשנת 2000 התריע על מעשי שחיתות ואי-סדרים, אך תלונותיו נדחו בידי החשב הכללי דאז, ניר גלעד - כיום מנכ"ל
החברה לישראל. רק בהליכים משפטיים שהתנהלו שנים רבות לאחר מכן, נמצא שתלונותיו היו מוצדקות ושכתוצאה מהן נפל קורבן להתנכלות ממושכת. כך עולה מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
יאיר בן-שמעון התלונן בשנת 2000 על פעולות כספיות חריגות של משרד התיירות בשלושה נושאים. את תלונותיו הגיש לחשב המשרד דאז, אדם בשם וייס, אשר דחה אותן. בעקבות זאת פנה בן-שמעון למשרד
מבקר המדינה, ולמחרת התלונן עליו וייס בפני סגן החשכ"ל דאז, מוטי מרוז. במקביל נבדקו השגותיו של בן-שמעון בידי הלשכה המשפטית של משרד האוצר ונדחו בידי היועצת המשפטית דאז של המשרד, עו"ד ימימה מזוז. גם יחידת הביקורת של החשכ"ל דחתה את טענותיו. בעקבות כל אלו, אישר גלעד באוקטובר 2000 פגיעה בסמכויותיו של בן-שמעון, והוא אף נזף בו.
לאחר שבן-שמעון המשיך להעלות את טענותיו, כולל באינטרנט, הוא הועמד לדין משמעתי ונדון לשלילת משכורת אחת ולהורדה בדרגה למשך שנה. בשנת 2003 מונה לסגן חשב משרד התשתיות, וגם שם הסתכסך עם הממונים עליו והועבר מתפקידו. בהתערבות בית הדין לעבודה נמצא לו תפקיד אחר, אך בשנת 2006 פוטר לאחר שימוע בפני החשכ"ל דאז,
ירון זליכה, וסגנו, אילן לוין (כיום הממונה על השכר).
לבסוף הוסכם שבן-שמעון יפרוש בהסכמה, ולאחר מכן הגיש תביעה לפיצוי בטענה שפוטר משום שחשף שחיתויות. בית הדין האיזורי לעבודה קיבל את התביעה וקבע, כי סמכויותיו של בן-שמעון במשרד התיירות נשללו שלא כדין וללא שימוע, כי ההתנכלויות כלפיו אכן נבעו מהתלונה שהגיש למבקר המדינה וכי ההחלטות בעניינו בשנים הבאות היו נגועות בחוסר תום לב ובשיקולים זרים. בית הדין האיזורי פסק לבן-שמעון פיצוי של 150,000 שקל.
שופטת בית הדין הארצי, ורדה וירט-ליבנה, דחתה (יום ב', 11.3.13) את ערעורה של המדינה וקיבלה חלקית את ערעורו של בן-שמעון. "המסקנה העולה מחומר הראיות הרב התיק היא כי תלונותיו של המערער למשרד מבקר המדינה ולגורמים המוסמכים האחרים היא זו שגרמה לפגיעה בענייני עבודתו, ומערכת היחסים העכורה התהוותה בשל תלונותיו של המערער, ולכן הוא עמד בנטל להוכיח כי חוק הגנה על עובדים חל עליו", קובעת וירט-ליבנה.
"הממונים על המערער במשרד התיירות כעסו עליו בשל תלונותיו, רדפו, החרימו והשמיצו אותו, ולאחר מכן כשעבר למשרד התשתיות מעשי ההתנכלות כלפיו החמירו מתוך מטרה להענישו על תלונותיו. הכרעה זו מבוססת היטב בחומר הראיות ומהתרשמות בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו בפני בית הדין האיזורי", היא מוסיפה.
וירט-ליבנה מזכירה את חשיבותו של חוק ההגנה על חושפי שחיתויות, וקובעת שחומרת הצעדים שננקטו נגד בן-שמעון מצדיקים להגדיל ב-100,000 שקל את הפיצוי שיקבל מהמדינה. כמו-כן, תשלם לו המדינה הוצאות בסך 20,000 שקל. את בן-שמעון ייצגו עוה"ד אמנון שילה ואיילת שילה, ואת המדינה - עו"ד מיכל גרינבוים.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
