רפי פלד, שהיה מפכ"ל המשטרה, מנכ"ל חברת החשמל ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, נדון (יום ה', 4.4.13) לעונש של שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 100,000 שקל על חלקו בפרשת פלד-גבעוני. טל יגרמן, שהיה הדמות המרכזית במעשי ההונאה בחברה, נדון לארבע שנות מאסר ולקנס של 20,000 שקל. אריה גבעוני נדון לשנתיים מאסר וקנס של 20,000 שקל. ודוד הבי - לשנת מאסר וקנס של 20,000 שקל. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב.

הארבעה הורשעו בשורה ארוכה של עבירות גניבה ומירמה, בהיקף כולל מירבי של 86 מיליון שקל. גבעוני הורשע ב-29 עבירות של גניבה בידי מנהל, 24 עבירות מנהלים בתאגיד, 33 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ושמונה עבירות ניירות ערך. הבי הורשע ב-29 עבירות של גניבה בידי מנהל, 30 עבירות מנהלים בתאגיד, 31 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד וחמש עבירות ניירות ערך.

יגרמן הורשע ב-30 עבירות של גניבה בידי מנהל, 31 עבירות מנהלים בתאגיד, 33 עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, שבע עבירות ניירות ערך, שתי עבירות זיוף ועבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. פלד הורשע בשלוש עבירות מנהלים בתאגיד, שלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד וחמש עבירות ניירות ערך.

פלד, גבעוני, הבי ויגרמן עמדו בשנות ה-90 בראש שרשרת חברות ציבוריות ופרטיות, שבמרכזן עמדו קבוצת פויכטוונגר תעשיות, חייל אחזקות, יסקל ומשב תעשיות קירור. שלושת הראשונים היו בעלי מניות ונושאי משרה בחברות, ואילו ליגרמן הייתה בהן השפעה רבה. בלב כתב האישום עמדה הטענה, לפיה בעוד משב ופויכטוונגר היו חברות מבוססות ועתירות מזומנים, היו יתר חברות הקבוצה - הן הפרטיות והן הציבוריות - נתונות בקשיים חמורים, וכך גם יגרמן אישית. כדי לסייע לחברות אלו וליגרמן, טענה המדינה, גנבו הארבעה עשרות מיליוני שקלים ממשב ופויכטוונגר.


קביעת מתחם הענישה


כבוב אמר, כי גבעוני נתן את ידו להוצאת סכומי עתק מהחברות הציבוריות לחברות הפרטיות, תוך פעולות שנועדו למנוע את שיתופו של הציבור בחלוקת העוגה. הוא שיתף פעולה ביודעין עם יגרמן, לחובתו כבר הייתה הרשעה בעבירות מירמה. יגרמן הוא שמשך בחוטים והגה את תוכנית המירמה, שב כבוב והדגיש, אך גבעוני אינו יכול להתחבא מאחורי גבו. לא צריך להיות מומחה כלכלי כדי לדעת שמדובר בפעולות פסולות הפוגעות בחברות, הוסיף כבוב. הוא קבע את מתחם הענישה ההולם בעניינו ל-4-1.5 שנות מאסר.

על הבי אמר כבוב, כי אומנם חלקו היה הקטן ביותר, אך הוא ידע שכספים זורמים מחברות ציבוריות לחברות פרטיות, "לא שאל שאלה, ואת זה לא ניתן לקבל". לדבריו, לא ייתכן שאדם יהיה בעל תפקיד בחברות ציבוריות ויתעלם מן המתרחש בהן. מתחם הענישה שנקבע להבי הוא עד שנת מאסר.

"יגרמן נמצא בקטיגוריה אחרת מיתר הנאשמים ביחס לחומרת מעשיו. הוא התעלם בצורה שיטתית מהוראות החוק", קבע כבוב. "עברו הפלילי מראה שהוא אינו חושש מרשויות אכיפת החוק ושהוא מתעלם מהמקובל בשוק ההון. הוא הגה את התוכנית והוציא אותה לפועל, והכניס את יתר הנאשמים לתמונה רק בשלב מאוחר יותר". הוא היה בפועל בכיר נושאי המשרה בקבוצה, ומעורבותו הפעילה מול כל הגורמים בפרשה מהווה גם היא גורם לחומרה, מוסיף כבוב. לגבי יגרמן, קבע כבוב, מתחם הענישה ההולם הוא 8-3 שנות מאסר.

לגבי פלד אמר כבוב, כי גם הוא נמצא בקטיגוריה אחרת – משום שהורשע בעבירות קלות משמעותית מחבריו. "האסימון נפל לו באיחור והפעולות שעשה לתיקון המצב היו מעט מדי ומאוחר מדי", והוא נתן יד להפיכתו של יגרמן לאדם הדומיננטי בחברה. אומנם לא מדובר בעבירות החמורות ביותר, אולם הן יורדות לשורשי היסודות העמוקים ביותר של שוק ההון, קבע כבוב. מתחם הענישה בעניינו נקבע לשישה חודשי עבודות שירות עד שנתיים מאסר.


הבדלים בין הנאשמים


לאחר מכן קבע כבוב, כי לא מצא סיבה לחרוג ממתחם הענישה, לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה. הוא ציין, כי יגרמן לא יוכל לחזור לסורו משום שאיש לא יתן בו אמון לאחר מאסרו, ושלושת האחרים ניהלו חיים נורמטיביים – כמו רוב עברייני שוק ההון.

גבעוני מתנער מאחריותו לפרשה גם כעת, אמר כבוב, ואת זאת הוא מתקשה לקבל. "הוא בחר לעצום את עיניו מול האירועים שהיו פרושים לנגד עיניו", אך יש להתחשב בכך שחייו נפגעו קשות מאז פרוץ הפרשה. לגבי הבי אמר כבוב, כי יש להתחשב בכך שהפך לחסר כל ובכך שבריאותו נפגעה אף היא. על יגרמן אמר, כי הוא מצוי במצוקה מתמשכת ואיבד את יכולתו להתפרנס ממקצועו.

בהתייחסו לפלד אמר כבוב, כי אין ספק שלא מדובר בנאשם שגרתי ואשר לזכותו עומדות שנים רבות של שירות ציבורי; אין זה המקרה בו כוחו של אדם מהווה שיקול לחומרה, הוסיף. פלד אומנם פתח דלתות בפני הקבוצה, אך עשה זאת בתום לב כדי לסייע לה. כבוב ציין עוד, כי הביא בחשבון גם את הסיקור העיתונאי, אשר התמקד בפלד תוך טשטוש ההבדל בינו לבין יתר הנאשמים. לבסוף אמר כבוב, כי אם הענישה הייתה מתייחסת למעשים מן השנים האחרונות, היא הייתה חמורה פי כמה לנוכח החמרת מדיניות האכיפה והענישה בתחומי שוק ההון.

כבוב עיכב ב-45 יום את ביצוע עונשי המאסר, כדי לאפשר ליגרמן, גבעוני והבי לערער לבית המשפט העליון. הוא ציין את חלוף הזמן כסיבה להחלטתו, לאחר שלא התרשם שמישהו מן הנאשמים מעכב את הדיונים או מתחמק מהם, ולאור פסיקת בית המשפט העליון בנושא עיכוב מאסרים.

את המדינה ייצגה עו"ד חנה קורין; את פלד – עוה"ד גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי; את יגרמן – עו"ד דוד פורר; את גבעוני – עו"ד משה ישראל; ואת הבי – עו"ד מיכה פטמן.