השופט נויטל: לעודד קיום עדי המדינה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, אומר שיש לעודד את קיומם של עדי המדינה. "במלחמה בפשיעה יש רע הכרחי, ואם יש מי שמוכן לעבור צד - יש בכך אינטרס ציבורי", אמר. בהתייחסו לאיסור פרסום שמו שמואל דכנר אמר נויטל, כי אין צורך להכביר מילים בנוגע לחשיבותה של התקשורת, אם כי מול זה יש איזונים. "אם בית המשפט סבור שעד המדינה יוכל להעיד בצורה חופשית - יש לאיסור הפרסום חשיבות גדולה". נויטל דיבר (יום ה', 18.4.13) בכנס של מחוזות לשכת עורכי הדין.

"המחוקק קבע שהם יכולים לקבל טובת הנאה ושאפילו אפשר להבטיח להם טובת הנאה. מצוין. שיתנו להם, ועוד כמה משפחות ברחוב מסוים ישנו יותר טוב בלילה, ויהיה פחות סחר בבני אדם ותהיה פחות שחיתות. זו איכות החיים שלנו פה", קבע נויטל. "זה בכלל לא פשוט שהוא יישב ויעיד, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מאוים. הוא צריך להיות מוגן. עולה על הדעת שאיזושהי מערכת משפט תהיה מאוימת ולא נעשה משפט?".

נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן, ציינה שעד מדינה הוא עד רגיל מבחינת הופעתו בבית המשפט ואין סיבה לתת לו הגנת יתר. "השופט צריך להיות הגון ולתת לסניגורים לעשות את שלהם בכלים המקובלים", אמרה. לדבריה, "העולם השתנה, אי-אפשר להחדיר סוכנים פנימה אלא להוציא אותם החוצה, וזה תפקידו של עד המדינה".


רוצה את המודל האיטלקי


ראש הרשות להגנת עדים, אבי בן-חמו, אמר שהצלחתה באה לידי ביטוי בכך שיש מי שמסכימים להפוך לעדי מדינה רק אם יוכנסו לתוכנית להגנת עדים. "אנחנו צריכים לשאוף למודל האיטלקי, יש 1,100 מתוך 1,200 העדים הזוכים להגנה הם עדי תביעה ולא עדי מדינה", הוסיף. לדבריו, כיום מטפלת הרשות בעשרות עדים והיא אמורה לגדול בצורה משמעותית, שכן נכון לעכשיו אין לה מגבלה תקציבית.

עו"ד ששי גז טען, כי המדינה אינה מעמידה לדין עדי מדינה גם כאשר הם משקרים בעדותם ואפילו אם הם מבצעים עבירות נוספות. "זה אותי מפחיד, כי בעצם אין מורא על עד מדינה", הוסיף. לדעתו יש להשתמש בעדי מדינה רק בצורה נדירה, בעוד המשטרה עושה שימוש תדיר בעדים אלו "משום שזה הכי קל לה". גז אמר, כי לעולם לא ייצג עדי מדינה, משום שהדבר יהרוס את המוניטין שבנה לעצמו ויהפוך אותו לאויבם של מי שיורשעו. הוא כינה את עדי המדינה "בוגדים", אך נויטל ביקש שלא לעשות שימוש במילה זו, באומרו שהם מסייעים לשמור על איכות החיים במדינה.

גז שאל את נויטל, האם אין חשש שהפרקליטות אסרה לפרסם את שמו של דכנר כדי למנוע מההגנה קבלת מידע שלילי עליו. נויטל השיב, כי לפי מה שקרא בתקשורת - ממילא כל השחור משחור עליו יצא ופורסם. "כל מי שהיה באולם ידע מיהו, אבל לא בעיר אחרת, וכך הוא יכול היה לצאת לחופש בלי לחשוש שמישהו יעקוב אחריו. כך הוא יכול היה למסור עדות חופשית. אולי בסוף בית המשפט יגיד שאי-אפשר לסמוך עליו, אבל שלפחות תהיה אופציה לדעת מה קרה".


סיכון גדול להרשעות שווא


הסניגור הציבורי של מחוז ת"א, ד"ר אלקנה לייסט, אמר שאינו אוהב את מוסד עד המדינה. "יש בו סיכון מאוד גדול להרשעות של חפים מפשע. הפיתוי שמונח בפני חשוד ברצח להפליל אחר הוא עצום. השיטה שלנו מודעת לזה ויש אמצעי מיגון, אבל הם לא מספיקים". לדעת לייסט, יש להתייחס כעדי מדינה גם לעדים נוספים (למשל: מי שחושב בטעות שהוא עד מדינה) ולדרוש ראיית סיוע.

עו"ד אורי קינן עמד על הבעייתיות הכרוכה בגיוס עדי מדינה, כאשר לעיתים עורכי דינם אינם מעורבים במו"מ שהם מנהלים עם המדינה. עוד טען, כי לעיתים ניכר מעדותם של עדי המדינה שהיא הוכנה למעשה בידי המשטרה תוך "סוג של שיבוש של הליכי משפט".

בן-חמו הגיב: "מציגים פה כאילו שיש משהו במחשכים, כאילו השוטר חוקר ואז מביאים את האיש ותולים אותו בכיכר העיר. אבל יש בסוף באולם שופט והוא מחליט מה המשקל של העדות. זה כלי לגיטימי, כל עוד נותנים לו את האיזונים הראויים. אם יש לי התלבטות אם מדובר בטובת הנאה לעד, אני מביא את זה לצוות ההיגוי שבראשו עומד פרקליט המדינה. לא פעם ולא פעמיים הבאתי לו דברים כמו טיפול שיניים".