התנועה לאיכות השלטון עתרה (יום ב', 27.10.03) לבג"צ נגד השר אהוד אולמרט ומועצת מינהל מקרקעי ישראל, בדרישה לבטל את ההסכם שנחתם עם חברות המלח שבשליטת משפחת דנקנר, לפיו יקבלו אלה הטבה בשווי של למעלה ממאה מיליון ש"ח, בשינוי יעוד קרקעות ששימשו את החברות בעתלית ובאילת לייצור מלח והפיכתן לקרקע לבנייה.
כזכור, ביום 21.10.03 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל, בראשות היו"ר, שר התמ"ת והתקשורת אהוד אולמרט, החלטה תקדימית המעניקה הטבות אדירות לבני משפחת דנקנר, למרות התנגדות עקרונית שגילה בעבר היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להענקתה.
התנועה מבקשת, באמצעות עורכי הדין אליעד שרגא, ברק כלב, נילי אבן-חן וצרויה לוזון-מידד, מבית המשפט להוציא צווים על-תנאי, שיורו לשר אהוד אולמרט ולמועצת מינהל מקרקעי ישראל, להימנע מלפעול על-פי ההסכם האמור, לפיו יקבלו חברות המלח זכויות בניה בעת שינוי יעוד קרקעות, בהיקף של כ-2,000 דונם בעתלית ובאילת, אשר שימשו אותן עד כה ליצור מלח (בעיקר לבריכות אידוי). על-פי ההסכם, יקבלו חברות המלח 50% מזכויות הבניה על הקרקעות בעתלית ו-30% מזכויות הבנייה על הקרקעות באילת, לאחר שינוי יעודן לקרקע המשמשת למגורים.
יצויין, כי חברות אחרות החותמות על עסקאות מקרקעין דומות, מקבלות לא יותר מ-27% מזכויות הבנייה על הקרקעות.
לטענת התנועה, הענקת הזכויות על-פי ההסכם נעשית בחוסר סבירות קיצוני, כאשר ההסכם המעניק לחברות המלח הטבה כספית במקרקעי המדינה, העומדת על-פי חוות דעת מטעם מינהל מקרקעי ישראל על עשרות מיליוני דולרים (למעלה ממאה מיליון ש"ח). זאת, בין השאר, בשל סיווגן הבלתי נכון ובלתי ראוי של הקרקעות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל כקרקע עירונית, למרות שלדעת התנועה, אופי השימוש בהן עד כה, אינו מתאים לסיווג כעירוני, שהרי הקרקעות שימשו בעיקרן לבריכות לאידוי מלח, במקום שיסווגו כקרקע חקלאית או כקרקע בעלת סווג מיוחד.
נימוק נוסף לחוסר הסבירות, הוא היקפה החריג והעצום של העסקה, תוך פגיעה קשה בעקרון השוויון והצדק החלוקתי, כאשר הענקת הזכויות לחברות המלח ולמשפחת דנקנר במקרה זה הינה בעלת משמעות תקדימית רחבה, אשר יש בה חשש להמשך עסקאות כגון זו, בהן מוענקות לבעלי ההון זכויות במקרקעי המדינה.
עוד טוענת התנועה, כי ההסכם נערך תוך פגיעה קשה בסידרי מינהל תקינים, תוך הסתמכות פגומה על "הסדר העקרונות" אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1996, וזאת מבלי לתקן את רוב הפגמים היסודיים עליהם עמד היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתו, הן בנוגע להסכם העקרונות והן בנוגע להסכם הסופי, ובכלל זאת העדר קביעת מדיניות ראויה של סיווג מקרקעין שתתאים לאופי המקרקעין טרם שינוי הייעוד והעסקה. כן טוענת התנועה, שההסכם, תוכנו ונסיבות כריתתו, מנוגדים ניגוד חמור לחוק מינהל מקרקעי ישראל.
לגבי הקרקעות בעתלית, מבקשת התנועה צו על-תנאי, שיורה לשר ולמינהל לנמק מדוע לא יימנעו מלחתום על ההסכם בכל הנוגע לקרקעות אלו, לאור מצבה התכנוני של עתלית, בה קיים גם היום עודף עצום של עתודות קרקע לבנייה, שכן עתלית יכולה להכפיל עצמה פי ארבע ועדיין יישארו עתודות קרקע, אף בלא העסקה עם חברות המלך שנועדה לכאורה ליצור עתודות קרקע נוספות.
