בספטמבר 2005 נפגשו הלל צ'רני, אורי שטרית ושמואל דכנר במשרדו הפרטי של שטרית, שם ניסו האחרונים לשכנע את צ'רני להצטרף לפרויקט השוק הסיטונאי בתל אביב. זאת, למרות שביולי 2005 נדלקה אצלו, כלשונו, נורית אדומה בנוגע לקשרים בין שטרית לדכנר. לדברי צ'רני (יום ה', 23.5.13), לא היה כל פסול בפגישה זו באותו מועד, והוא סירב בו במקום להצטרף לפרויקט.

התובע, עו"ד יוני תדמור, שאל מדוע בתחילת 2007 העביר צ'רני לדכנר מקדמות של 5 מיליון שקל, ולא קיזז מהן את ההלוואות שבמשך שנים לא הצליח לגבות. צ'רני השיב: "דכנר היה מחוק מבחינה כספית. אם אני רוצה להעביר לו מקדמה ביד ימין כדי לקחת את ההלוואות ביד שמאל, לא עשינו דבר". השופט דוד רוזן: "המשמעות היא שמחקת את ההלוואות". צ'רני הסביר, כי לדכנר הגיעו עוד מיליוני שקלים בעתיד, ולכן ציפה שיגבה את החובות בהמשך.


"למה שלא אעזור לו?"


רוזן: "היית צריך להגיד לו: קודם תחזיר לי את ה-2.8 [מיליון שקל] ואז נדבר". צ'רני: "יכול להיות שהייתי צריך לזרוק אותו אז, ושהשוק האפור יזרוק לו רימון הביתה, ואז הייתי הולך להלוויה שלו. אתה עובד עם בן אדם 13-12 שנים, הוא משקיע את נשמתו בפרויקט שלך ובנה פרויקט לתפארת, ועכשיו כשמגיעים לו עוד 20 מיליון שקל, הוא נכנס ללחץ בגלל גורמים חיצוניים - למה שלא אעזור לו? הייתי יכול לזרוק אותו, זה הכי פשוט, זה מה שמקובל בארץ: בעיטה ותלך קיבינימט".

בתשובה לשאלה מדוע אמר לדכנר שהוא יכול לקחת לעצמו את הכספים שיגבה מאורי את אורי (לופוליאנסקי ושטרית) אמר צ'רני, כי דכנר אמר לו שנתן הלוואות לשניים מהכספים שקיבל ממנו לצורך טיפול בבתו - למרות שכיום ברור שלא היו דברים מעולם. תדמור שאל כיצד צ'רני לא נזעק כאשר דכנר אמר לו שלמעשה נתן שוחד לראש העירייה ולמהנדס העיר. צ'רני: "לא קפצתי, כי לא הייתה לי שום סיבה שבעולם לקפוץ". תדמור אמר, כי התביעה תשקול האם לבקש להרשיע את צ'רני גם במתן שוחד בגין כספים אלו, בסך 675,000 שקל.


"לא מתייחסים למכתבים ההזויים"


תדמור עבר למכתב ששלח דכנר לצ'רני במאי 2007, בו טען דכנר שהוציא 6.5 מיליון שקל על הפרויקט, ותהה מדוע צ'רני לא הזדעק לומר שהדברים לא היו ולא נבראו. צ'רני השיב, כי כיום ברור שלמספר זה לא היה כל בסיס. "בשלב הזה לא מתייחסים למכתבים ההזויים הללו של דכנר", הוסיף. תדמור טען, כי תגובותיו של צ'רני בזמן אמת מלמדות שהוא ידע על תשלומי השוחד. צ'רני: "לא קפצתי ולא זעקתי ולא הבאתי את יאח"ה ולא הבאתי את היס"מ, כי ידעתי שאין בזה כלום. מה שעשיתי הוא הטעות הגדולה של הסכם ההיפרדות, שהלכתי לקראת שמואל".

באותה צורה הגיב צ'רני על דבריו של דכנר באותו מכתב, בהם ציין שקיבל כספים רבים במזומן והביע חשש שיופלל בשל מעשיו בהולילנד: "זה מכתב הזוי שהלך ישר לפח. זה הכל יציאות של אדם שלא יודע מה שהוא כותב. אבל מה בין זה לבין לכעוס ולקפוץ?". תדמור טען, שצ'רני לא הגיב בכעס משום שידע שהדברים אמת, וכי הוא קנה את שתיקתו של דכנר במיליונים רבים. צ'רני: "לא היה דבר קל מאשר לקנות את דכנר ב-2009, כאשר הבקשה שלו ירדה ל-4-3 מיליון שקל, וההכנסה של הפרויקט היא 2-1.5 מיליון שקל בחודש".

תדמור עבר להסכם ההיפרדות בין צ'רני לדכנר מיולי 2007, ושאל מדוע כלל בו צ'רני הצהרה של דכנר בדבר חוקיות פעולותיו בפרויקט. צ'רני הסביר, כי הדבר בא לאחר שמאיר רבין כתב לו שהוא יודע על מעשים בלתי חוקיים של דכנר. "כתבתי את זה לנוחותו של שמואל, שלא אתבע אותו", המשיך. רוזן: "אתה מבין מה אתה אומר? שמואל על-מנת שלא יפליל את עצמו, מצהיר את ההצהרה הזאת. אם הוא לא רוצה להפליל את עצמו - שישתוק".