התביעה הטעתה את בית המשפט בחישובי השכר שהגיע לשמואל דכנר בשנים 1999-1994, ובכך הכניסה את השופט דוד רוזן ואת כל הצדדים ל"אמבוש". כך טוען (יום א', 26.5.13) הלל צ'רני בהמשך חקירתו הנגדית. התביעה הגיבה באומרה, כי הנתונים שהציג צ'רני אינם מתיישבים עם העובדות.

צ'רני התייחס לטענת התביעה, לפיה דכנר היה אמור לקבל 10.5 מיליון שקל, וקיבל מקדמות בסך 8.9 מיליון שקל - אותם לא החזיר. על-פי ההסכם בין דכנר לצ'רני, אמור היה הראשון לקבל 1.5% מעלות הפרויקט. לטענת צ'רני, ב-1999 הגיעה העלות ל-400-370 מיליון דולר, ולכן הגיעו לדכנר 25-23 מיליון שקל. בסך-הכל קיבל דכנר באותן שנים 35 מיליון שקל, ולדברי צ'רני הפער מוסבר בעבודות ובהוצאות נוספות, לגיטימיות כולן, שהיו לדכנר.

התובע, עו"ד יוני תדמור, הגיב באומרו שבחקירה הראשית אמר צ'רני שעלות הפרויקט הייתה 200 מיליון דולר. צ'רני אמר, כי מדובר בחישוב שערך בסוף השבוע בהתאם לעלויות הממוצעות של בניית דירות וחדרי מלון. תדמור השיב, כי מנהל הפרויקט, יואב סרנה, קיבל 8.5 מיליון שקל כאשר הגיעו לו 1.2% מעלות הפרויקט - מה שמעמיד את עלותו על כ-180 מיליון דולר.


"נטפלים לנושא שולי"


תדמור הראה, כי בחקירותיו הראשונות במשטרה כלל לא זכר צ'רני, כי - כגירסתו - בסוף 1999 הפך את חובו של דכנר להולילנד לחוב אישי של דכנר כלפיו. צ'רני השיב, כי לא זכר משום שמדובר היה באירוע שגרתי. כאשר הראו החוקרים לצ'רני תיעוד על פעולה זו, הוא לא ידע להסביר אותה. "היה לי בלאק-[אאוט] מלא, אני מסכים שאמרתי שזה נראה רע ושזה לא מתאים להולילנד", השיב צ'רני.

תדמור עימת את גירסתו של צ'רני - לפיה הרעיון היה של משרד רואי החשבון ברזלי - עם עדותו של רו"ח שמשון אורדן, שטיפל בהולילנד במשרד ברזלי, לפיה לא ידע דבר על האיפוס. צ'רני השיב, כי בנושא ספציפי זה טיפל רו"ח הלל שטיינברגר, אשר גם יספר על כך בעדותו. תדמור: "אתה רוצה לומר שבמשרד ברזלי יש ערוץ נסתר של מיקי ברזלי ושל שטיינברגר, המוסתר מאורדן". צ'רני: "למה לא חקרתם את ברזלי?".

רוזן ציין, כי המסמכים מלמדים על מעורבות הדוקה של צ'רני ברעיון לאפס את חובו של דכנר - חוב שלטענת דכנר היה כסות לתשלומי השוחד. צ'רני השיב, כי מאחר שהפרקליטות אינה מסוגלת להוכיח את השוחד, היא נטפלת לנושא האיפוס שהוא שולי וחסר חשיבות. לדבריו, מיד לאחר ששוחרר ממעצרו שוחח עם ברזלי, והלה אמר לו שהאיפוס היה רעיון שלו. תדמור הראה, כי צ'רני לא סיפר על כך בחקירותיו הבאות.


"המחאת חוב לגיטימית לחלוטין"


צ'רני טען, כי מדובר בעניין רישומי בלבד, ואילו תדמור טען, כי מדובר בנושא מהותי מאוד: מחיקת חובו של דכנר בגין תשלומי השוחד. צ'רני השיב, כי אין היגיון בתהליך המורכב שנעשה וניתן היה לבצעו בצורה פשוטה בהרבה בחו"ל. "המחאת חוב היא דבר לגיטימי לחלוטין", הוסיף. "אם דכנר חייב למישהו ומחר אני לוקח את החוב והוא חייב לי - זה תקין לחלוטין".

תדמור: "זה לא המחאת חוב אלא מחילת חוב, כי אין שום הסכם ביניכם. כל מה שיש לנו הוא שדכנר נפטר מחובותיו, וכעת צ'רני הוא שחייב את הכסף להולילנד". צ'רני השיב, כי מאוחר יותר בוטל מהלך זה והסכומים נכללו בהתחשבנות עם דכנר ב-2000, וכי אם היה מדובר באיפוס - הוא לא היה צריך להעביר את הכספים שהועברו. לטענת תדמור, מאוחר יותר אופס כרטיס בעלי המניות שנפתח כדי לטפל בבעיית דכנר, ולרואי החשבון הוצג כאילו דכנר פרע את ההלוואות. צ'רני הכחיש זאת מכל וכל.

תדמור תהה מדוע העניק צ'רני לדכנר הלוואות במקום לשלם לו שכר טירחה. צ'רני השיב שאינו יודע, ושיער שדכנר רצה להסתיר כספים אלו מחברת אפשטיין שניהלה את הפרויקט ושדכנר הועסק אז באמצעותה. תדמור ציין, כי חברת אפשטיין ידעה על ההלוואות בזמן אמת.


"תוכיח לי את מהות השוחד"


רוזן התייחס להסכם בין צ'רני לדכנר משנת 1996, ולפיו דכנר יוכל לקבל הלוואות ללא תנאים וללא מגבלות: "אתה למעשה מחזק את העמדה של דכנר, שהוא קיבל הלוואות מראש כדי לכסות את השוחד". צ'רני השיב, כי חתם על הסכם אחד כדי שלא יהיה צורך לחתום על הסכם נפרד בכל פעם בה יבקש דכנר הלוואה.

תדמור הוסיף, כי דכנר ביקש אז הלוואה אחת נקודתית. צ'רני: "זו בקשתו וזה מה שהוא מקבל. תוכיח לי מתוך זה את מהות השוחד. אל תיאבק איתי על ניירות משנת 1996". צ'רני טען שברשותו מסמך המוכיח שההלוואה הראשונה הוארכה, אך אמר שלא יציג אותו. תדמור אמר, כי האופי של התשלומים מראה שאין מדובר בהלוואות. צ'רני: "אלו שאלות עקרות. תביא לי את השוחד. אל תזרה אבק מסביב".

בחקירתו הראשית טען צ'רני, כי דכנר ביקש הלוואות כדי להסתיר את הכנסותיו משותפתו העסקית באותה עת. בחקירה הנגדית אמר, כי מדובר בסוכנת הביטוח אריאלה שמידע-דורון, עימה היה דכנר שותף במלון רם בירושלים (כיום - מלון ג'רוזלם גולד). בתשובה לשאלה מדוע לא העלה את שמה עד כה, אמר צ'רני שנושא ההלוואות אינו חשוב.