הצרכים המינימליים של כל הילדים הם שווים ואין להבחין בהקשר זה בין עשירים לעניים. במקרים יוצאי דופן עשויים הצרכים הפרטניים להיות גבוהים יותר. כך סבור (12.5.13) שופט בית המשפט למשפחה בנצרת, אסף זגורי.

זגורי אומר, כי לכאורה קיימות בפסיקה שתי גישות בסוגיית צרכיהם של ילדים: האחת שוויונית והאחרת הסבורה שיש להביא בחשבון את רמת חייהם בפועל. ואולם, עיון מדוקדק בפסיקה מביא למסקנה, כי הצרכים ההכרחיים צריכים להיות שווים לכל, תוך שלבית המשפט יש שיקול דעת לקבוע האם לקטין ספציפי יש צרכים גבוהים יותר (למשל מסיבות בריאותיות).

"רכיבי צרכים הכרחיים הינם מזון, ביגוד והנעלה, רפואה, חינוך ומדור. היקף צרכים אלה לכאורה שווה לכל ילד, אך יש ונסיבותיו של ילד פלוני מצדיקות חיוב בצרכים הכרחיים שהוא גבוה מהצרכים ההכרחיים של ילדים אחרים", אומר זגורי. צרכים שאינם הכרחיים יהיו רק מדין צדקה, והם יסופקו על-פי יכולתו הכספית של האב.

עוד עומד זגורי על ההכרח להבטיח שלאב יישארו מקורות מחיה מינימליים לאחר תשלום המזונות לילדיו. זגורי מדגיש, כי זכויות היסוד של האב מחייבות להעמיד לרשותו אמצעים לקיום אנושי בכבוד. "אפילו במקרים בהם אין לאב היכולת לספק מזונות ילדיו תוך שיוכל לספק צרכיו שלו, יעדיף בית המשפט את צורכי הילדים. אך ההכרעה אינה דיכוטומית ומוחלטת. היא יחסית", אומר זגורי.

הדברים נאמרו בהחלטתו של זגורי לחייב אב לשלם אלפי שקלים מדי חודש למזונות ילדיו, למרות שטען שאינו עובד ומתקיים מקצבת אבטלה. זגורי קבע, כי האב בחר שלא לעבוד במהלך הדיונים, ולמעשה כושר השתכרותו עומד על 10,000 שקל בחודש.

עם זאת, זגורי קבע את סכומי המזונות בערכים מינימליים, למרות שהמשפחה חיה בפזרנות רבה. בנקודה זו קיבל זגורי את טענת האב, לפיה מקור הכספים היה התמורה ממכירת בית המשפחה, כאשר הם הפקידו את הכסף לפני שרכשו בית חילופי. "אותו פיקדון ילך ויתאדה בעוד חודשים ספורים, ואו-אז ברור שלמעט הכנסות הצדדים מעבודה (בכוח ובפועל) אין מקור אחר לחיוב במזונות", ציין זגורי.