180 צילומים יוצגו בתערוכה רחבת היקף של חתן פרס ישראל לקולנוע- דוד פרלוב, אותה אוצר האמן שוקה גלוטמן. במהלך התערוכה תוקרן תוכנית ממבחר סרטיו של פרלוב ובמרכזה ה"יומן". כמו כן יתקיים יום עיון העוסק ביצירתו, ב-12 בדצמבר 2003.

דוד פרלוב מצלם צילומי סטילס בעקביות מאז שנות החמישים במקביל לעשייתו הקולנועית. במהלך שנת 2000 "גילה" את הצבע כאפשרות ראויה בסטילס. מאז הוא מצלם בהתפרצות יצירתית רבת תנופה ומעוף. בצילומים שצילם חוזרים מושאי התבוננות אותם בחן במהלך השנים, העוסקים בנפלאות היום-יום, בשגרה ובבנאליה. הפרטי והאישי מצטלבים שוב ושוב בציבורי. בצילומים נשמעים הדי אירועי ספטמבר 2001 בניו-יורק, והדי אינתיפדת אל-אקצא.

צילומים אלה היוו את הבסיס לתערוכה ולסרטו החדש, "תצלומי 2002-1952", אשר הוצג בהקרנת בכורה במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ויוקרן במוזיאון הישראלי לצילום בחלל התערוכה. בסרט מבטא פרלוב את יחסו לקולנוע ולצילום הסטילס, ועושה שימוש בצילומים שצילם מאז שנות החמישים.

פרלוב מצלם בטריטוריה המיידית בה הוא חי ופועל. הצילום לעולם לא יניע אותו לחרוג משגרת היום יום שלו. הוא מתגורר זה קרוב לשלושים שנה במרכז תל-אביב, מעל המרכז המסחרי ה"לונדון מיני-סטור". פרלוב, המשכים קום, מצלם בדרכו לקפה של הבוקר בבית הקפה שמתחת לביתו, וממשיך לצלם במרכז המסחרי לאורך שעות היום. היכרותו את באי המקום הקבועים מאפשרת לו לצלם במקום, כפעולה רגילה ומקובלת של החיים הקהילתיים שם.

מבין כל באי ה"לונדון מיני-סטור" המצולמים על-ידי פרלוב בשנים האחרונות, זוכה לתשומת לב מיוחדת איש הביטחון אברהם יחיא. פרלוב המבקש במודע לעקוף את הדרמות וההפרעות של המציאות ולדבוק בבנאלי ובשגרתי, ממקם עצמו מאחורי שומר הסף, אותו הוא מכיר ועמו הוא מזדהה. הוא מבקש ליצור בצילומיו תמונה של שיגרה סדירה ונורמלית. אך במציאות הישראלית של שנות האינתיפאדה, לאיש הביטחון אין תפקיד טקסי או פורמלי, תפקידו האמיתי הוא להסתכן ולאבטח.

בצילום מחוץ לביתו, מוקד התעניינותו הוא באנשים שמסביבו. הוא מתבונן בדרך שהם נעים במרחב, ובדרך בה הם מתייחסים אלה אל אלה. בביתו הוא מרבה לצלם צילומים של חדר-עבודתו, את הנוף מחלונו, ו"דרמות" מתוך מכשיר הטלוויזיה מהן הוא נשמר ומתרחק בשגרת הצילום שלו.

פרלוב עצמו הוא מושא להתבוננות חקרנית בצילומיו, אם במעלית במבטים מהירים או במראות שבביתו, במבט סקרן ובוחן. הוא לא נרתע מהפעלת מבזק המצלמה בעודו עומד למול המראה, שבוי בדמותו הנעלמת בתוך האור הבוהק.

פריז- תל אביב - במלון דה קונטיננט בפינת רי ג'קוב ורי בונפרט, שוהה פרלוב בחופשתו השנתית - סביבה רווית זיכרונות אליה הגיע כשבא לפריז בפעם הראשונה בשנת 1952 מברזיל. כחלק משגרת יומו, צילם באזור קטן ומוגדר, ליד בית המלון, בית הקפה והמסעדה השכונתיים, הרחק מפריז המונומנטלית - דפוס פעולה זהה לזה שבארץ. בסביבה הפריזאית פרלוב הוא אנונימי, מרוחק מכל התחייבות משפחתית ומקצועית. בתל-אביב הוא מצלם בקהילת ההשתייכות שלו, ומושפע ממעורבותו עם המצולמים.

כל התרחשות אנושית מלאה ברבדים של משמעויות. נדרש ממנו מאמץ מודע לבודד את הבנאלי והפרטי מהקולקטיבי וההיסטורי. בפריז, המרחק המנטלי מהארץ מאפשר לו להתבונן בהתרחשות האנושית שמסביבו, באופן החושף בה את האוניברסלי והאלמנטרי. החיים סביבו נראים שגרתיים ובנאליים, הם "משוחררים" מכל נטל של ייצוג היסטורי וקולקטיבי.

יד המקרה הפגישה אותו דווקא בפריז עם מה שמוכר כבר כ"אירועי ספטמבר 2001 בניו-יורק". החרדות המוכרות מהבית הצטלבו לפתע עם ה"נורמליות" של היום-יום הפריזאי.

לרגל התערוכה הופק ספר, שיהיה למעשה הספר הראשון המתייחס ליצירתו של פרלוב בכלל. בספר מופיע לראשונה מאגר מידע מקיף לגבי כלל פעילותו הקולנועית והאומנותית. הספר הופק בהשתתפות שרות הסרטים הישראלי ומנהל התרבות.

ימי ושעות פתיחה לקהל: א'-ה' 09:00-16:00, שבת - 10:00-17:00
כניסה בתשלום. אתר האינטרנט: www.open-museums.co.il.