בית המשפט העליון הכפיל פי ארבעה את סכום הפיצויים שתשלם המדינה לארבע חברות בנייה בשל הפרת חוזים לבניית דירות בנצרת בשנות ה-90. השופטת
אסתר חיות קבעה (יום א', 23.6.13), כי המדינה תשלם קרוב 47.6 מיליון שקל לחברות האחים שרבט, גרופית, יצחק שטרן ומחמוד עבד אל-קאדר.
ארבע החברות זכו בשנת 1996 במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון לבניית 673 יחידות דיור בעשרה מתחמים בשכונת שנלר בנצרת. ואולם, הבנייה התעכבה שלוש שנים בשל הליכים שניהלה המדינה לפינויו של פולש מן המתחם. לאחר מכן העלתה המדינה דרישות שונות בפני הקבלנים, אך כולם למעט עבד אל-קאדר דחו אותן.
ארבע החברות תבעו מן המדינה, בשנת 2002, פיצויים בסכום כולל של 47 מיליון שקל. שרבט, גרופית ושטרן תבעו פיצוי על הוצאותיהן לשם ביצוע החוזים, אובדן רווחים ואובדן המענקים שהיו מקבלות בגין עמידה בלוחות הזמנים. עבד אל-קאדר, שבנה את חלקו בפרויקט, תבע פיצוי על ההוצאות שנגרמו לו בשל העיכובים ועל אובדן המענקים.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל באופן חלקי את התביעה, ופסק לשרבט פיצוי של 6.3 מיליון שקל, לגרופית נפסק פיצוי של 2.7 מיליון שקל, לשטרן נפסקו 2.2 מיליון שקל, ולעבד אל-קאדר - 650,000 שקל. החברות ערערו לבית המשפט העליון וחיות קיבלה את רוב הערעור.
חיות קובעת, כי במקום בו הציגו החברות קבלות על ההוצאות שנגרמו להן - יש לפצותן על מלוא ההוצאות. בנושא אובדן הרווחים נקבע, כי החברות זכאיות לפיצוי משום שהמדינה נהגה מולן בחוסר תום לב, עד כדי כך שניתן לומר שהיא אשר הפרה את החוזים. חיות דחתה את חוות הדעת של שני הצדדים לעניין גובה הפיצוי וקבעה אותו על-פי מספר הדירות שהייתה אמורה כל חברה למכור.
בסך-הכל קבעה חיות, כי שרבט תקבל 7 מיליון שקל; לגרופית נפסקו 8.3 מיליון שקל; שטרן תקבל 6.4 מיליון שקל; ועבד אל-קאדר - 300,000 שקל. לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה, חלקם משנת 1996 וחלקם משנת 1998. לפיכך, תקבל שרבט 15 מיליון שקל; גרופית תקבל 17.7 מיליון שקל; לשטרן ישולמו 14 מיליון שקל; ולעבד אל-קאדר - 700,000 שקל. המדינה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 250,000 שקל. את החברות ייצג עו"ד
חיים פרוכטר, ואת המדינה - עו"ד אלעד פרסקי.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
