|
|
כלל לא היה בחדר המדרגות [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
רצוי מאוד שייעשה שימוש נרחב בכלי תביעות לשון הרע נגד מי שמגישים תלונות שווא למשטרה. התלונות הללו מבזבזות משאבים חיוניים ועלולות להביא אנשים חפים מפשע להתמודד עם כתבי אישום חסרי יסוד. לצד זאת, כדאי גם להגיש תביעות נזיקין להחזר ההוצאות המשפטיות שגרמו תלונות שכאלו.
|
|
|
|
אישה שהגישה למשטרה תלונה שקרית נגד אחד משכניה תשלם לו 27,000 שקל בשל הוצאת לשון הרע. כך קבעה (16.6.13) שופטת בית משפט השלום בנצרת, רננה גלפז-מוקדי.
בלה יעקב טענה במשטרה, כי גרגורי מירקוב - עימה יש לה סכסוך שכנים - תפס בחולצתה וכתוצאה מכך היא החליקה על הרצפה הרטובה בחדר המדרגות. מירקוב נעצר ליממה, הוגש נגדו כתב אישום, אך לאחר שמיעת עדותה של יעקב חזרה בה המדינה וסגרה את התיק בהעדר אשמה.
גלפז-מוקדי אומרת, כי יעקב סתרה את עצמה בעדויותיה בעוד מירקוב טען בצורה עקבית שהוא כלל לא היה בחדר המדרגות בעת האירוע. "החוק בא להגן על תלונות אזרחים במשטרה וזאת בשל האינטרס הציבורי הטמון בכך. ואולם, אין בכך כדי להכשיר תלונה שאינה תלונת אמת כאשר המתלונן מודע לכך שדבריו, שקר המה. תלונת הנתבעת אינה מייצגת נכונה את האירועים והיה עליה להימנע מהגשת תלונה שכזו", היא קובעת.
גלפז-מוקדי מוסיפה: "אין חולק כי הנתבעת, בהיותה חלק מן האירוע שעליו הלינה במשטרה, ידעה היטב את עובדות המקרה. הנתבעת ידעה כי לא היה כל מגע בינה לבין התובע, אך בחרה לומר במשטרה כי התובע משך בשרוול חולצתה. אין זאת, אלא שהנתבעת פרסמה דבר שאינו אמת ואשר היא בעצמה לא האמינה באמיתותו. הנתבעת כלל לא הייתה צריכה לבצע בדיקה או חקירה כלשהי שכן ידעה היא היטב כי העובדות שמסרה - אינן נכונות". עם זאת נקבע, כי לא ניתן לומר שיעקב פעלה בזדון הנדרש לפי עוולת הנגישה.
לסיכום אומרת גלפז-מוקדי: "נכון וראוי ורצוי שאזרחי המדינה יחושו ביטחון וחופשיות בפנייה למשטרת ישראל בתלונות. אך מנגד, עומדות זכויותיהם של אותם נילונים, כי תלונות שיוגשו, יהיו תלונות אמת. כשם שחשובה זכות הגישה למשטרה, כך גם חשוב שהמתלוננים ייזהרו לבל ימסרו תלונות שקריות, מוגזמות ושאינן משקפות את המציאות". היא חייבה את יעקב לפצות את מירקוב ב-22,000 שקל ולשלם לו הוצאות בסך 5,000 שקל.
