למעלה מארבע שנים נדרשו לבית המשפט העליון להכריע בערעור על עתירה מינהלית בנוגע למכרז של משרד הביטחון. המכרז פורסם בשנת 1996, כך שהסאגה המשפטית בעניינו הסתיימה 17 שנים לאחר האירועים.

חברת עתיר הפסידה במכרז לרכישת מערכות מטאורולוגיות שונות עבור צה"ל, שהיקפו היה 4 מיליון דולר. החברה לא השלימה עם ההפסד וניסתה לשכנע את המדינה לשנות את ההחלטה, אך לשווא. בשנת 1999 - שנתיים לאחר פרסום תוצאות המכרז - הגישה עתיר תביעה ראשונה נגד תוצאותיו. היא נסוגה מבקשתה לצו זמני נגד מימוש הזכייה בידי חברה אחרת ובאוקטובר 2011 הגישה תביעה נגד המדינה בסך 6 מיליון שקל.

פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יורם נועם, ניתן באוקטובר 2008, ולקראת סוף אותה שנה הגישה החברה את ערעורה לבית המשפט העליון. השופט חנן מלצר, שכתב את פסק הדין בהסכמת השופטים אסתר חיות ויצחק עמית, מציין אומנם שהצדדים הגישו לעליון "חומר עצום ורב", אך מעבר לכך אין בפסק הדין כל הסבר לעיכוב הניכר בפרסומו. יתרה מזו: בית המשפט העליון היה יכול מראש להגביל את הצדדים בהיקף טענותיהם ואף להורות להם לקצר את מה שכבר הגישו.

בית המשפט העליון דחה את הערעור, אם כי הקטין במחצית את ההוצאות בהן חויבה עתיר במחוזי והעמידן על 50,000 שקל. גם פרסום פסק הדין סבל מסחבת ממושכת. הוא נחתם ב-28.4.13, אך בית המשפט ביקש מהצדדים להודיע מהי עמדתם לגבי פרסומו. הסיבה: פסק הדין של המחוזי לא פורסם, בשל הסודיות סביב עצם קיומו של הפרויקט ובשל הפרטים הטכניים החסויים שנכללו בו. הצדדים התבקשו להשיב בתוך 30 יום, אך רק ב-4.7.13 קבעו השופטים שניתן לפרסמו והוא פורסם ב-7.7.13.