"הבנק אמור לשמש אפוטרופוס למתאבד הכלכלי. כשם שבדין הפלילי יש חובה מכוח הדין למנוע התאבדות פיזית, אזי מכוח חובת האמון והנאמנות המוגברת שבין הבנק לבין לקוחו, מכוח חובת תום הלב והדרך המקובלת, בשלב שהבנק מגיע למסקנה כי התנהלות הלקוח... עלולה לגרום בזמן קצר להתאבדות כלכלית של הלקוח, יש לעצור את פעילותו של הלקוח בחשבון".

כך קובעת (8.7.13) סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל. היא מדגישה, כי חובה זו חלה עוד לפני שפעילותו של הלקוח מחסלת את הבטחונות שלו בבנק, שאז ההתערבות היא אינטרס של הבנק. פלפל מציינת עוד, כי החובה חלה בין כאשר הלקוח פועל בעצמו ובין כאשר הוא פועל באמצעות מיופה כוח.

הדברים כלולים בתביעה שהגיש בנק מזרחי-טפחות נגד אורלי הרן, בגין יתרת חובה של 12.4 מיליון שקל שנוצרה בחשבונה. יתרה זו נוצרה לאחר שרועי הרן, בנה של הנתבעת, ניהל מסחר ענף באופציות מעו"ף למרות שאינו בעל ידע מספיק בתחום מסוכן ומורכב זה. פלפל אומרת, כי לא האמינה לאף מילה מדבריו, ונראה שהוא היה אדיש לכך שהוא מאבד את כספיה של אמו.

ברמה העקרונית אומרת פלפל: "הבנק אמור לשמור על הלקוח מפעולות חריגות במהותן או בתוצאתן, שבסיומו של יום יביאו נזק כלכלי ללקוח, בין אם הלקוח פועל בעצמו בחשבון ובין אם הוא פועל באמצעות מיופה כוח, בין אם הדבר נעשה בתרמית ובין אם נעשה תוך אדישות".

במקרה הספציפי, ממשיכה פלפל, ידעו פקידי בנק מזרחי שהרן - שעד אז ניהלה השקעות סולידיות - מהווה כסות רישומית בלבד לפעולותיו של בנה. הם ידעו שהיא חולה בסרטן אך היו אדישים להתנהלותה, עד שמלאי הבטחונות נגמר - ורק אז עצרו את הספקולציות של רועי. לאור כל זאת קבעה פלפל, כי יש לחלק את האחריות בשווה ולפיכך על הרן לשלם לבנק מחצית מיתרת החובה.

הרן חויבה בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את בנק מזרחי ייצגו עוה"ד א' צברי וה' אראל-שכטר, ואת הרן - עוה"ד ש' גרנות וי' בכר.