אני חייב תודה גדולה לכלכליסט. שנה אני יושב במשפט הולילנד, קראתי אלפי עמודי פרוטוקול, שמעתי עשרות עדים - ורק עכשיו אני מבין מה הסיפור האמיתי: בנימין נתניהו. לא אהוד אולמרט, לא דני דנקנר, לא אורי לופוליאנסקי. בנימין נתניהו - זה השם החשוב באמת.

אחרי שקבוצת ידיעות אחרונות התעלמה במשך חודשים רבים ממשפט הולילנד, צצה (יום ב', 15.7.13) כותרת ראשית במדור המשפטי של אתר כלכליסט: "חבר מרכז ליכוד סייע להחתים את נתניהו". כותרת המשנה: "מאיר רבין טען בעדותו ששלמה בן-עמרה השיג ב-2003 את חתימת שר האוצר על ההסכם שהעניק הטבות מפליגות לחברת המלח".

הידיעה פותחת כך: "'שלמה בן-עמרה היה בקשר עם העוזרים של שר האוצר נתניהו, וקיבלנו גם את חתימת שר האוצר. דני דנקנר שילם לבן-עמרה 500 אלף שקל על העבודה שעשה במשרד האוצר. בלי בן-עמרה אין לנו תמיכה של משרד האוצר. הוא דאג לזה'. כך העיד בבית המשפט מאיר רבין".

ישבתי באולם לאורך כל עדותו של רבין. פשפשתי בזכרוני ולא זכרתי אמירה כזו. הלכתי לפרוטוקול. גם שם לא מצאתי אמירה כזו. יש שורה של משפטים וקטעי משפטים, אותם טרח כלכליסט לחבר כדי ליצור את הרושם הרצוי על נוני מוזס: נתניהו מושחת.


גירסה שצצה רק בבית המשפט


הנה מה שכן יש בפרוטוקול, ושמובא באופן חלקי בהמשך הידיעה בכלכליסט. בעדותו הראשית סיפר רבין מדוע נשכר בן-עמרה לפעול בנושא קרקעות תעשיות מלח (אגב: זה השם שלה, לא "חברת המלח", אבל מי צריך לדייק בפרטים). רבין אמר: "באותו זמן נתון שלמה בן-עמרה, שהוא דוד שלי גם, הוא באותו זמן יו"ר מטה הבחירות של סילבן שלום, אמרנו אני ושמואל [דכנר]: אין מישהו יותר מתאים לנו כרגע בזמן הלחוץ הזה, הוא מחובר לשר האוצר".

נעצור לרגע. ראשית נציין, כי גירסה זו עלתה לראשונה בעדותו של בן-עמרה בבית המשפט ולא היה לה זכר בחקירתו במשטרה, והמדינה טוענת שהיא שקרית; השופט דוד רוזן כבר הראה בעבר, שבמקרים כאלו הוא נוטה לקבל את הגירסה הראשונה. שנית, בן-עמרה נשכר משום שהוא יו"ר מטה הבחירות של שר האוצר, סילבן שלום. לא בנימין נתניהו, אלא גיסו של נוני מוזס. המטרה הברורה - לפי רבין - היא להשתמש באיש המקורב מאוד לשלום כדי להשיג את תמיכת האוצר בעסקה שתעשיר את משפחת דנקנר בעשרות מיליוני דולרים.

הלאה. רבין חזר בחקירה הנגדית על גירסה זו ורוזן שאל: "מה הוא [בן-עמרה] עשה בפועל?". רבין השיב: "הוא מקושר פוליטית, מה הוא דיבר עם האנשים בפועל, הוא הלך לסילבן שלום, הוא אחר כך דיבר עם האנשים של נתניהו, אני לא מכיר את האנשים, אני לא טיפלתי בזה". רוזן ביקש לדעת עם מי בדיוק בן-עמרה דיבר, ורבין השיב: "לא בודקים, זה לא מעניין אותנו, מעניינת אותנו התוצאה בסוף".


שאלת השופט הפכה לאמירת הנאשם


נדלג כמה שורות. רבין אמר, שדנקנר שילם ישירות לבן-עמרה. רוזן: "אז מה הקשר אליכם?". רבין: "אנחנו הפעלנו אותו שיטפל מול משרד האוצר". רוזן: "אתה לא יודע מה הוא עשה, אתה יודע כללי". רבין: "אני יודע". רוזן: "עם מי הוא נפגש?". רבין: "מה זה מעניין אותי עם מי הוא נפגש?". רוזן: "אז מה אתה כן יודע?". רבין: "אני יודע שמשרד האוצר תמך בנו והוא אחראי לזה". רוזן: "בלי [בן-]עמרה אין משרד אוצר?". רבין: "אין לנו את הקשר הזה, מה זה קשור?".

אלו הדברים ואין בלתם. רבין אומר שבן-עמרה נפגש עם שלום ועם אנשיו של נתניהו. כלומר: הקשר הישיר של בן-עמרה הוא מול שלום, לא מול נתניהו. נניח בצד את השאלה הרטורית, האם למי שמקורב כל כך לשלום יכולה להיות השפעה על נתניהו, בהתחשב בכך שמדובר בשני היריבים הגדולים ביותר בליכוד; האם מי שעמד בראש מטה הבחירות בקמפיין בו נתניהו הוא היריב הגדול, יכול להשפיע עליו ועל אנשיו. נחזור לעדות: בן-עמרה נשכר כדי לפעול מול שלום ועושה זאת, ואחר כך - לגירסתו של רבין, שאינה נקייה מבעיות בלשון המעטה - הוא "דיבר עם האנשים של נתניהו".

משרד האוצר תמך בסופו של דבר בעסקת קרקעות המלח - זו עובדה. אבל אפילו רבין אינו אומר שהתמיכה הזו הושגה דרך קשר ישיר עם נתניהו. אפילו רבין אומר, שהיו אלו "האנשים של נתניהו" - קרי: הדרג המקצועי ו/או הפוליטי הכפוף לשר.

כלכליסט מצטט את רבין כמי שאמר "בלי בן-עמרה אין לנו תמיכה של משרד האוצר". זה נכון, בשני תיקונים קטנים: זו לא הייתה אמירה אלא שאלה, והדברים לא יצאו מפיו של רבין אלא מפיו של רוזן. כלכליסט לקח שאלה של השופט והפך אותה לאמירה של הנאשם. כל שאמר רבין הוא, שבלי בן-עמרה "אין לנו את הקשר הזה" למשרד האוצר. וזה כמובן הבדל מהותי.


תמיכה של ראש אגף התקציבים


החקירה הנגדית נמשכה ועו"ד ירון גולומב שאל: "מה זו הצלחה מבחינת בן-עמרה? הרי באותה עת לא היה אישור של משרד האוצר". רבין השיב: "מועצת המינהל אישרה, משרד האוצר תמך, זו כבר הצלחה חלקית". כלומר: גם לשיטתו של רבין, מה שהשיג בן-עמרה היה תמיכה של נציג משרד האוצר במועצת מקרקעי ישראל בעסקה עם תעשיות מלח. הנציג לא היה בנימין נתניהו וגם לא איש ממקורביו הפוליטיים; היה זה קובי הבר, ששימש אז כממונה על התקציבים - איש מקצוע מהמדרגה הראשונה.

אם למישהו עוד נותר ספק מיהי הדמות הפוליטית החשובה בהקשר של בן-עמרה, באה שאלה נוספת של רוזן. השופט לחץ שוב ושוב על רבין לתת פרטים על העבודה שבוצעה עבור תעשיות מלח ולומר מול מי עבדו הוא ובן-עמרה. רבין טען בין היתר שפעל מול השר ישראל כץ, ורוזן שאל: "כץ יבוא לפה?" רבין השיב: "הפרקליטים יחליטו". רוזן: "סילבן יבוא לפה? מאיפה אני יודע. את מי תביא?". רבין: "ישראל יהושע, עו"ד גלעד אני שטיפל מול ראש מועצה ערבי שהיה חבר מועצת המינהל". זהו. רוזן לא שואל על נתניהו ועל אנשי נתניהו, רבין אינו מזכיר את נתניהו ואת אנשי נתניהו.

האובססיה של קבוצת ידיעות אחרונות נגד נתניהו שוברת שיאים. הסיקור הזה אינו הבעת דעה, אינו הצגת זווית מסוימת, אינו הוצאת דברים מהקשרם. הפעם מדובר בעיוות של העובדות ובסילוף של פרוטוקול בהליך משפטי, שיכול להיות תוצאה של אחת משתיים: רשלנות רבתי או זדון רבתי. תבחרו אתם מה גרוע יותר.