שופטי בית המשפט העליון מסכימים לעיתים קרובות זה עם זה, אך שהבכיר שבהרכב יתן מחמאות לצעיר שבו - איננו מחזה שכיח.
ההרכב בראשותו של
אליקים רובינשטיין דן בערעורו של אליאב דגון על הרשעתו ברציחתו של שמעון פינטו בשנת 2008. את פסק הדין בן 42 העמודים כתב השופט
צבי זילברטל, אשר הצטרף לעליון רק בשנה שעברה. זילברטל ניתח את הראיות לעומקן, דחה את הערעור - ואז זכה למחמאה מעטו של רובינשטיין:
"בתיק לא פשוט זה - ואין ספק כי ההגנה עשתה מלאכתה נאמנה ואיתגרה אותנו - העמיק חברי, איזן וחיקר, ולא הניח נדבך שלא הפכו... בראיות נסיבתיות עסקינן, בפרשה תחומה לפרק זמן קצר ביום אומלל, וכפי שציין חברי, הצטברות הראיות מובילה למסקנה המרשיעה, והצטברות הספקות אינה מותירה ספק. אכן, הזהירות יפה שבעתיים למקרה של ראיות נסיבתיות, לא כל שכן במי שנעדר עבר פלילי. אך חוות דעתו של חברי, בזהירות ובתבונה, בכל הכבוד, מולידה תוצאה אחת, וכל המוסיף גורע. מצטרף אני, כאמור, לחברי".
