הרשות הפלשתינית ובכיריה מעודדים פעולות טרור נגד ישראל וקיימת הסתה נרחבת נגד ישראלים ויהודים באמצעי התקשורת ובספרי הלימוד של הרשות. אולם, אין בכך כדי להוכיח בצורה נקודתית את אחריותה של הרשות לפיגוע בו נרצח ישראלי מסוים במאי 2001. כך קובעת (28.8.13) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גנות.

בני משפחתו של הנרצח טענו, כי הרשות הפלשתינית ושורה של בכירים בה, ובראשם יאסר ערפאת ומוחמד דחלאן, נושאים באחריות לרצח בשל ההסתה והעידוד לטרור שיצאו מהם. עוד נטען, כי מושל שכם מטעם הרשות בעת הפיגוע, קולונל ג'יהאד מסימי, הוא שעמד מאחורי הפיגוע. הטענה האחרונה התבססה על מידע מודיעיני של צה"ל, אך הוא לא הוצג לפרטיו בפני גנות ולפיכך היא קבעה שהטענה לא הוכחה.

גנות מייחדת חלק נרחב מפסק דינה לשאלת ההסתה והעידוד לטרור מצד הרשות הפלשתינית. היא אומרת, שבכירים ברשות הביעו תמיכה מפורשת בפיגועים. כך למשל אמר ג'יבריל רג'וב לשני קצינים בכירים בצה"ל בשנת 2001: "מדובר במאבק של העם הפלשתיני ואנחנו חלק ממנו". במבצע "חומת מגן" גילה צה"ל בלשכתו של רג'וב "תערוכה של ריקועי נחושת, שכולם מציגים סצנות של פלשתינים רעולי פנים שוחטים חיילים ואזרחים ישראלים".


דבריו של אבו מאזן


בשנת 2005 דרש מחמוד עבאס (אבו מאזן) מישראל לשחרר אסירים פלשתינים, באומרו: "הם בני אדם שביצעו את מה שאנחנו, אנחנו פקדנו עליהם לבצע". ואילו בשנת 2008 הביע אבו מאזן "הערכה וכבוד לכל האסירים והאסירות בבתי הכלא של הכיבוש. בראש וראשונה לוותיקים. ברכות לכם מבני עמנו". לדברי גנות, אמירה זו "היא המטרידה ומצביעה יותר מכל על מעורבותה של הרשות הפלשתינית בפיגועי טרור נגד ישראל".

עוד עומדת גנות על ההסתה הנרחבת נגד ישראלים ויהודים בכלי התקשורת הפלשתינים, אם כי היא קובעת שלא הוכח שמדובר במדיניות הסתה של הרשות. גנות דוחה את חוות דעתו של איתמר מרכוס, העוסק בחקר התקשורת הפלשתינית, ואומרת שהוא הסתמך על מדגם קטן מאוד של פרסומים ולא כלל בחוות דעתו גם פרסומים מנוגדים. הקלטות שצירף מרכוס אומנם "מעוררות קבס ושאט נפש" אך לא מוכיחות את קיומה של מדיניות, קובעת גנות.

לגבי ההסתה בספרי הלימוד אומרת גנות, כי היא אומנם פחתה בשנים האחרונות, אך עודנה קיימת. "לגבי הסתה זו אין כל ספק באשר להיותה תוצאה של מדיניות מכוונת, שאם לא כן, לא הייתה הנהגת הרשות הפלשתינית מתירה לילדיה ללמוד מספרים הכוללים דברי בלע והסתה כנגד ישראל, והיא הייתה פועלת למיגורה של התופעה", אומרת גנות.


לא עוסקים בענישה כללית


לאחר ניתוח זה מגיעה גנות למסקנה, כי מבחינת דיני הנזיקין לא הצליחו התובעים להוכיח קשר סיבתי בין התנהלותם של הרשות ובכיריה לבין הירצחו של יקירם. לדבריה, "למעשה, מבקשת בא-כוח התובעים להביא לקביעה שיפוטית, אשר בגדרה תחוייב הרש"פ בנזיקין כל אימת שאזרח ישראלי, או יהודי, ייפגע כתוצאה מפעולות טרור, וזאת ללא הוכחת זהות המבצע, או קשריו עם הרש"פ.

"אלא שדיני הנזיקין אינם עוסקים בענישה כללית על סמך הנחות בלתי מוכחות, מבלי להתייחס לפרטי האירוע הספציפי הנדון בפני בית המשפט, ולא בכדי חלה על התובעים החובה להוכיח את טענותיהם, לרבות בדבר קיומו של קשר כלשהו בין המרצח לבין הרש"פ, שעניינו שיתוף, או סיוע, או ייעוץ, או פיתוי, ומשלא עמדו בנטל המוכח עליהם, ולא הוכיחו את האמור, דין הטענה להידחות".

גנות מסיימת באומרה, כי לא קל היה לה לדחות את התביעה. "סבלם הרב נגע לליבי, אסונם - קשה ונורא הוא. גרסתם, באשר לזהות מרצחי פלוני ז"ל איננה מופרכת, אולם הם לא עמדו בנטלים המשפטיים המוטלים עליהם, ולא יצאו כדי חובת הוכחת טיעוניהם. אנו השופטים, חיים אנו תחת עולו של הדין, ואל לנו לסטות הימנו בבואנו לפסוק את דיננו, אף אם הפסיקה קשה עלינו, עד מאוד". את התובעים ייצגה עו"ד שושנה גלס, ואת הנתבעים - עו"ד יוסי ארנון.