דנקנר: רבין היה מאכער למידע פנים

אין בתיק ראיות להעברת שקל אחד מדני דנקנר ליעקב אפרתי, אין ראיות להעברת שקל אחד מדני דנקנר למאיר רבין. כך טען (יום ג', 22.10.13) סניגורו של דנקנר, עו"ד נבות תל-צור, בפתח עדותו של דנקנר. לדבריו, הכספים ניתנו לרבין כתשלום לגיטימי תמורת שירותיו כמאכער עבור חברת תעשיות מלח.

האישום נגד דנקנר נוגע לתקופה בה שימש כיו"ר דירקטוריון חברת תעשיות מלח שהייתה בבעלות משפחתו (2004-2002). על-פי כתב האישום, דנקנר נתן למאיר רבין 1.1 מיליון שקל כדי שיעביר שוחד ליעקב אפרתי, שהיה אז מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, כדי שיסייע בהפשרת קרקעותיה של החברה בעתלית לצורך בנייה. הכספים הועברו דרך חברת ש.א.ד של שמואל דכנר, שהסוותה אותם באמצעות חשבוניות כוזבות.

"אפשר לבקר מבחינה ציבורית את תופעת המאכער שמתמודד עם בעיות בצורות לא ראויות, אבל זו לא עבירה פלילית. המשוואה 'מאכער שווה שוחד' אינה קיימת", הוסיף תל-צור. הוא אמר, כי ראיות המדינה הן נסיבתיות בלבד, ולכן גרסת התביעה צריכה להיות היחידה האפשרית, אם כי הדגיש שההגנה תתמודד עם 12 הנקודות שהעלה השופט דוד רוזן כאשר דחה את טענת דנקנר שאין להשיב להאשמות נגדו. "אנו ערים להתנהלות התמוהה של דירקטוריון תעשיות מלח, אך נתן לה הסברים", הבטיח.


"לא נרמז שוחד"


תל-צור פרס את הרקע לטיפול בקרקעות המלח וציין, כי עסקו בו היועצים המשפטיים למינהל מקרקעי ישראל, מבקר המדינה, צוות במשרד המשפטים והיועצים המשפטיים לממשלה. לדבריו, זהו הרקע בו לטענת המדינה שיחד דנקנר את אפרתי.

דנקנר סיפר, כי הכיר את רבין דרך אביגדור קלנר, שאמר לו שרבין בקיא במסדרונות המינהל ומכיר את אפרתי ועובדים נוספים. לדבריו, הוא ביקש להיעזר ברבין כדי לקבל מידע פנים על הטיפול בהסכם הקרקעות, לקדם את אישור ההסכם שכבר הוכנה טיוטא שלו ולקבל מידע על הכנת התב"ע של הקרקע – במינהל, במשרד הפנים ובגורמים נוספים.

לדברי דנקנר, עורכי הדין שייצגו את תעשיות מלח לא יכלו לעשות עבודה זו, שכן כבר הייתה טיוטת הסכם. "הערך הנוסף של המאכער הוא לתת את המידע איפה הדברים עומדים ואיך מקדמים אותם", הוסיף. "לא דובר, לא נרמז ולא נקרץ תשלום שוחד. אם מישהו היה מזכיר שוחד, באותה שנייה הוא היה עף מהמשרד שלי".


"הנחית את רבין?"


השופט דוד רוזן: "עורכי הדין אמרו שתביא להם מידע? תן לי דוגמה". דנקנר: "פגשתי את עו"ד אורית סון [שבדקה את ההסכם] והיא אמרה שהם אוספים חומר. אני רוצה לוודא שהחומר הזה מגיע". רוזן: "איך הנחית את רבין? איזה מידע הוא יכול להביא לך?". תל-צור: "להכיר את הנפשות הפועלות זה לפעמים הכל".

דנקנר: "צוות סון ביקש מידע על הסכמים דומים, משרד כספי פנה וקיבל אותו. הידיעה שקק"ל מתנגדת לעסקה הגיעה מרבין, ובעקבות זאת לקחנו את מיכה גולדמן". רוזן: "מה עוד?". דנקנר: "פגישות עם סגן שר הפנים, דוד אזולאי, כדי לראות איפה דברים תקועים". רוזן: "הנחית את רבין? הוא לא נתן רשימת פעולות שהיה עליו לבצע". דנקנר חזר על נושא צוות סון, ורוזן הגיב: "משרד כספי פונה למינהל ומקבל את החומר".


48 פגישות בשלוש שנים


רוזן שב וביקש לדעת מה רצה דנקנר לקבל מרבין. דנקנר השיב, כי יכול היה לברר דרך רבין במינהל בצורה לא-רשמית האם ניתן להוציא מכתב. רוזן: "משרד כספי לא יודע איך לכתוב מכתב?". דנקנר: "הוא לא יודע איך זה ישפיע על היחסים בין המינהל למשרד המשפטים". רוזן: "עורך הדין יודע בדיוק איך הדברים ישפיעו". דנקנר: "אני נאלץ לא להסכים איתך. משרד ראב"ד הוציא למינהל ארבע פעמים מכתב ולא קיבלנו תשובה; ביקשתי מרבין שיבדוק למה לא ענו. אני לא משאיר מקום ליד המקרה".

דנקנר אמר, כי במשך שנתיים נפגש עם רבין 40 פעם במשך שנתיים וציין שאין צורך בכזה מספר של פגישות כדי להעביר שוחד. במשך שלוש שנים נפגשו השניים 48 פעמים, ולדבריו כולן עסקו בנושא קרקעות המלח: המינהל, חברי כנסת, מכתבים שנשלחו, מידע שברצונו לקבל ועוד. דנקנר ציין, כי כל פגישותיו עם מאכערים היו בארבע עיניים, ולא הייתה כל הסתרה של קשריו עם רבין שהפגישות עימו מופיעות ביומנו. "עורכי הדין שלי ידעו על הפעילויות הללו. יורם ראב"ד גם ידע את השם רבין", הוסיף.