המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יואב להמן, הפיץ (יום ה', 13.11.03) לחברי הוועדה המייעצת בעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות, טיוטת תיקונים להוראת ניהול בנקאי תקין בנושא מתן הלוואות לדיור.

אחד התיקונים החשובים בהוראה נוגע למנגנון קביעת הריבית בהלוואות לדיור בריבית משתנה. כידוע, בשנים האחרונות נתנו הבנקים למשכנתאות הלוואות בריבית משתנה עם הנחה משמעותית בריבית בתקופה הראשונה, וריבית גבוהה במשך יתרת תקופת ההלוואה.

הדבר יצר מצב שבו נפגמה יכולתו של הלקוח להשוות בין מחירי הלוואות בריבית משתנה בבנקים השונים, ובין סוגי הלוואות השונים.

ניסיונות של בנק ישראל לתקן את הדבר באמצעות הגברת הגילוי הנאות לא פתרו את הבעיה. בשל כך, נקבע בטיוטה שהבנקים לא יוכלו להמשיך ולתת הלוואות מסוג זה (עם הנחה בריבית רק לגבי חלק מתקופת ההלוואה), ושהמרווח ביחס לעוגן הריבית המשתנה יהיה אחיד לאורך כל חיי ההלוואה.

בנקים המעוניינים לתת הנחה ללקוחותיהם, יעשו זאת לאורך כל חיי ההלוואה. שמירת המירווח האחיד, תחול גם בהלוואות בריבית קבועה הניתנות בחלקים, שמבוצעים במועדים שונים, וגם בעת הפיכת ריבית משתנה לריבית קבועה.

דרישה זו, המונעת הגדלת המירווח שמעל בסיס ההלוואה באופן חד צדדי, תחול על כל הבנקים ולכל סוגי ההלוואות, גם כאלה שאינן לדיור (טיוטת הוראה בנושא זה הופצה גם כן היום לתאגידים הבנקאיים).

במסגרת התיקונים הורחב המידע שהבנק נדרש להעמיד בדפי ההסבר למבקשי הלוואות, לרבות המידע על עלויות ההלוואה הישירות והעקיפות ומידע על הלוואות אחרות לדיור המוצעות על-ידי הבנק - על-מנת לאפשר ללקוח להשוות בצורה טובה יותר בין התאגידים הבנקאיים השונים ובין ההלוואות השונות.

בטיוטת ההוראה נקבע גם, שאישור עקרוני למתן ההלוואה, כולל שיעור הריבית, יינתן על בסיס מידע שייתן הלקוח אודות הנכס, בלי צורך בהבאת מסמכים, ונקבעו הפרטים שהאישור העקרוני צריך לכלול.

כמו כן הוגדל מספר הימים לשמירת הריבית מיום מתן האישור העקרוני למתן ההלוואה ועד להמצאת המסמכים על-ידי הלקוח, מעשרה ימים לשנים עשר יום, כאשר מניין ימים זה אינו כולל את הזמן הדרוש לבדיקת המסמכים על-ידי הבנק.

הטיוטה כוללת גם מספר תיקונים בתחום הביטוח הנלווה למשכנתא: התאגיד הבנקאי נדרש למסור ללווה אישור על המצאת פוליסת ביטוח, במועד המצאתה לסניף התאגיד הבנקאי, שעליו מופיע תאריך המסירה.

במקרה שהפוליסה שהומצאה אינה עונה לדרישות התאגיד הבנקאי, ובעקבות כך ביטח התאגיד הבנקאי את הלווה מטעמו, נדרש התאגיד הבנקאי להודיע על כך ללווה ולמבטח החיצוני תוך ארבעה עשר ימים. תיקון זה נועד למנוע חיוב כפול בתשלום פרמיות ביטוח (על ידי התאגיד הבנקאי ועל ידי חברת ביטוח חיצונית) כתוצאה מתקלות בקליטת הפוליסה החיצונית על-ידי הבנק, או עקב דחייתה, מבלי שהלקוח מודע לכך במועד.

כמו כן, התאגידים הבנקאיים נדרשים להודיע ללקוחות במקרים בהם פג תוקפו של ביטוח החיים שנעשה על-ידי התאגיד הבנקאי. זאת, על-מנת למנוע מצב שבו לקוחות לא ידעו שאין להם ביטוח חיים, למרות שההלוואה טרם נפרעה.

תחילת התיקונים להוראה היא ביום 1 באפריל 2004, למעט סעיפים מסויימים שניתן להם תאריך תחילה אחר. טיוטת ההוראה תידון בוועדה המייעצת ולאחר בחינת המלצותיה תופץ ההוראה במתכונתה הסופית ליישום בתאגידים הבנקאיים.