הלל צ'רני החליט לשים קץ לדרישותיו הכספיות של שמואל דכנר, לאחר שאלו היו מוגזמות בעיניו. הוא הביע נכונות לסייע לדכנר מתוך חברות, אך הבהיר שהוא דוחה את איומיו של האחרון. כך העיד (יום א', 3.11.13) פרקליטו של צ'רני, עו"ד צבי אגמון.

"הלל אמרתי לי מפורשות שאין שום דבר בלתי חוקי בפרויקט הולילנד ושמצידו שדכנר יעשה מה שהוא רוצה. הוא הביע נכונות לסייע לו מבחינה אנושית, בלי קשר לאיומים", הוסיף אגמון. סניגורו של צ'רני, עו"ד גיורא אדרת, שאל כיצד אגמון מסביר נכונות זו למרות האיומים. אגמון השיב:

"קשה אולי להבין את זה, ובשביל זה צריך לחזור לתחילת שנות ה-2000. הם צעדו יד ביד, נוצרו ביניהם חברות ואמון, וכאשר שמואל הסתבך בכספים – למרות כל הדם הרע שזרם ביניהם, הלל אמר שיעזור לו בעת מצוקה, כי זה הלל. חשבתי שמבחינה ערכית זה דבר נכון". הוסיף אגמון.

על כתב הסחיטה בשלהי 2008 אמר אגמון, כי צ'רני הכחיש מיידית ובצורה נחרצת את טענותיו של דכנר בדבר "תשלומים לקידום הפרויקט". לדבריו, הוא ואדרת סברו שאין מקום להגיש תלונה במשטרה נגד דכנר, בין היתר כדי למנוע נזק קשה לפרויקט.


"פוטנציאל לפגיעה אדירה"


על המו"מ שהתקיים עם עו"ד אמנון יצחקניא, בא-כוחו של דכנר, אמר אגמון, כי הבהיר מראש שנושא השוחד הנטען כלל אינו פתוח לדיון, והשניים עסקו רק בשאלת ההסכמים בין צ'רני לדכנר. בפגישה הבאה, טען, איים יצחקניא שאם ההצעה תידחה – "יהיה לכולם רע, וגם לי יהיה רע. קמתי ועזבתי את החדר וסירבתי לדבר איתו מטוב עד רע".

השופט דוד רוזן תהה מדוע אגמון וצ'רני היו מוכנים בכלל לדבר עם דכנר, אם מדובר בסחיטה ובשקרים. אגמון השיב: "סברתי שיש פוטנציאל לפגיעה אדירה בפרויקט, דווקא משום שהכל שקר, כי שמואל הלך ל'תמות נפשי עם פלשתים'. הלל סירב לכל ההצעות, ואני רציתי להוריד את הפצצה הזאת מעל השולחן".

רוזן: "תגידו לו: סלק את האיומים ואז נדבר על כסף". אגמון: "לזה אמנון לא הסכים. אני סברתי, ואולי טעיתי, שעדיף להמשיך לדבר איתו כדי לגמור משהו סביר. הלל סירב לכל תשלום. יכולנו לסיים את זה בסכום קטן מאוד. אם הלל היה שם 3 מיליון דולר או פחות על השולחן, לא היינו פה. ולמרות הכל הלל סירב". מדובר ב-10% שלטענת דכנר הגיעו לו ממכירת חלק מהפרויקט לחברת נידר.


"הלל לא חשב כמוני"


התובע, עו"ד יוני תדמור, שאל מדוע למרות הכל נמשך המו"מ. אגמון השיב: "בדיעבד לא היה צריך לנהל. אז חשבתי שכל דיבור הוא נכון". תדמור: "צ'רני הבהיר לך שאין על מה לדבר, והוא אדם שעומד על עמדותיו. על מה אתה משחית את זמנך?". אגמון: "האמנתי שצריך למצוא פתרון; לא האמנתי לטענות השוחד של שמואל, ראיתי בהן סחיטה בלבד. הלל לא חשב כמוני". אגמון סבר, כי בעוד שטענת העושק של דכנר לגבי הסכם ההיפרדות שלו מצ'רני הייתה שטותית, היה לו טיעון שראוי להישמע בעניין נידר, ובסופו של דבר על כך התנהל המו"מ.

תדמור טען, כי בלא טענת העושק – לא היה לדכנר בסיס לטענה בנושא נידר, שכן עסקה זו נכללה בהסכם ההיפרדות. אגמון השיב, כי אינו רוצה להיכנס לפרטים משום שהתביעה האזרחית של עזבון דכנר טרם נמחקה, אך שאלת נידר אינה חד-משמעית. "אם לא הייתי 'רוכב' על הלל, הוא לא היה מסכים לשלם. היקף החובות של שמואל היה כזה, שהסכום שהוצע לא היה פותר את הבעיה, ואת מה שהוא רצה – לא היו מוכנים לשלם לו", הוסיף. "אני רוצה לקנות סיכונים בתיקים יותר חזקים מאשר נידר".


"אביגדור הוא עלוקה"


תדמור הקשה מדוע לא פנו צ'רני ואגמון למשטרה, במיוחד לנוכח הסכנה המוחשית שדכנר ימשיך לסחוט גם אם יקבל את מבוקשו. אגמון: "יש הרבה צדק במה שאתה אומר. לא ידעתי איך לפתור את הבעיה. ראיתי כל מיני רעיונות הזויים: להקליט אותו בבית משפט, שיצהיר בבית המשפט. אדרת אמר שאין טעם לפנות למשטרה.

"הלל אמר שהוא לא משלם בלי לפנות למשטרה. הייתה לי חמלה לשמואל, דאגתי להלל, דאגתי לפרויקט, רציתי שזה ייגמר. רצינו לדעת מה היקף החובות, אבל שמואל סירב לתת גילוי. ידענו שאם לא נפתור את בעיית החובות שלו, לא יהיה פתרון לבעיה. חיפשנו עוד מקורות".

לדברי אגמון, הוא הגיע להבנות עם יצחקניא מתוך הנחה שצ'רני יאשר אותן, אך צ'רני סירב ולכן נאלץ במבוכה רבה לרדת מהן. הוא טען, כי ניהל את המו"מ בלא ליידע את צ'רני בנוגע לפרטיו, והעובדה היא שצ'רני לא שילם. לגירסת התביעה, צ'רני ידע על פרטי המו"מ, והדבר עומד בניגוד לטענתו שהוא לא היה מוכן לשלם לדכנר אף אגורה.

אגמון טען, כי פגישותיו עם אביגדור קלנר באותם ימים עסקו בעיקר בפרויקטים שונים ולא בענייני דכנר, אך תדמור אמר שקלנר עצמו לא אמר זאת. "אביגדור הוא עלוקה, הוא מטריף אותך. להגיד שהוא היה מפוחד [מדכנר] – את זה לא הייתי אומר", הוסיף אגמון. הוא טען, כי לא ידע על כך שדכנר מנהל מגעים עם המדינה כאשר המשיך לנהל איתו מו"מ בשלהי 2009.