בית המשפט העליון ביטל החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב המחייבת תובעים להפקיד ערובה בסך 35,000 שקל להבטחת הוצאות הנתבעים לאחר שבית המשפט המחוזי השתכנע כי סיכויי התביעה הינם קלושים.
התובעים, שרה ועטייה אבו סעלוק, הגישו נגד שירותי בריאות כללית ומשרד הבריאות תביעת נזיקין בעילה של הולדה בעוולה. לטענתם, בשל התרשלות הנתבעות במהלך הריונה של התובעת, נולד בנם כשהוא סובל ממומים קשים.
לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעות בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה בנימוק שסיכויי התביעה נמוכים. השופטת
דליה גנות קיבלה את הבקשה לאחר שהשתכנעה כי סיכויי התובעים להוכיח את תביעתם הם "קלושים". השופטת השתכנעה כי ההליך המשפטי שבפתחו עומדים הצדדים עתיד להיות מורכב ויקר, ונוכח האמור באשר לסיכוייה הקלושים של התביעה, יש מקום להבטיח את הוצאותיהן של הנתבעות "אם וכאשר תידחה התביעה".
על החלטה זו של השופטת גנות הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון וטענו כי השופטת שגתה בהערכת סיכויי תביעתם, ובכך שלא נתנה דעתה לשיקולים רלוונטיים נוספים להחלטתה לחייבם בהפקדת ערובה בסך 35,000 שקל, כגון זכות הגישה לערכאות ומצבם הכלכלי.
בתגובה נטען על-ידי שירותי בריאות כללית ומשרד הבריאות, כי נוכח מצבם הכלכלי של התובעים המסובכים בחובות כבדים ואף הגישו בקשה לפשיטת רגל וביתם ממושכן, קיים חשש ממשי שהם ימצאו עצמם מול שוקת שבורה במידה שהתביעה נגדם תידחה.
אולם השופט
צבי זילברטל החליט לקבל את הערעור, בהדגישו כי המקרים העיקריים שבגדרם נפסק שיש מקום לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, התייחסו למצבים בהם היה חשש אמיתי שמנגנוני ההוצאה לפועל של המדינה לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות שנפסקו לזכותו, ככל שנפסקו, וברור כי במקרה הנדון אין אלו פני הדברים.
לדברי השופט, נקבע כי מצבו הכלכלי של התובע לא יהווה כשלעצמו עילה לחיובו בהעמדת ערובה וכי עניין סיכויי התביעה לא יעמוד כשיקול יחיד לחיובו במתן ערובה. השופט השתכנע כי מעיון בהחלטת השופטת המחוזית עולה כי השיקול העיקרי בקבלת הבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה היה סיכויי התביעה שהוגדרו על ידה כקלושים.
אולם, קבע השופט, שיקול זה כשלעצמו אינו מצדיק חיוב בערובה למעט באותם מקרים בהם מדובר בהליך סרק מובהק. לדברי השופט, בשלב המקדמי בו מצוי ההליך הנדון קיים קושי מובנה להעריך את סיכוייו וקיים קושי בהגדרת התביעה כהליך סרק מובהק.
אשר על כן קבע השופט כי לא היה מקום במקרה הנדון לתת לשיקול, לפיו התביעה צפויה להיתקל במשוכות גבוהות, משקל כמעט בלעדי בהחלטה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה. לדברי השופט, קיים חשש כי נוכח מצבם הכלכלי של התובעים שאינו מן המשופרים, ההחלטה על חיובם בהפקדת ערובה תקשה עליהם להביא את תביעתם לבירור בפני בית המשפט, ותנעל בפניהם את שעריו.
השופט השתכנע עוד כי בהחלטה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לא ניתן המשקל המספיק לזכות הגישה שלהם לערכאות, ולכן ההחלטה עלולה לשלול מהם זכות יסוד זו רק בשל מצבם הכלכלי. לסיכום קבע השופט כי לא היה מקום לחיוב התובעים בהפקדת ערובה ומשכך יש להיענות לערעורם ולבטל את ההחלטה האמורה, וכן לחייב את הנתבעים בהוצאותיהם בסך 5,000 שקל.