הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי הדוחה את ערעורו על זיכויו ברוב דעות בבית הדין המחוזי של עו"ד שמעון ראש מתל אביב.
בקובלנה שהוגשה כנגד עו"ד ראש על-ידי ועדת האתיקה המחוזית יוחסו לו עבירות של העדר יחס של כבוד ופגיעה בכבוד בית המשפט, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ומעשים הפוגעים בכבוד המקצוע.זאת לטענת ועדת האתיקה על-רקע התבטאויות שאינן ראויות כלפי בית המשפט המחוזי ובתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין.
בקובלנה נאמר כי הנאשם הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול החלטה הדוחה את בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור, ובמסגרת בקשתו לביטול ההחלטה הוא התבטא בלשון מחוסרת כבוד כלפי בית המשפט וכן כלפי בית הדין המשמעתי של הלשכה.
בקובלנה נטען כי בין היתר האשים עו"ד ראש את בית המשפט המחוזי בכך שבהחלטתו הדוחה את בקשתו להארכת מועד הוא תוקע מסמר נוסף בתדמיתה הנשחקת של מערכת המשפט. בנוסף הביע עו"ד ראש את מחאתו על תסכולם של מתדיינים שונים ממערכת המשפט ותסכולם מהפעלת סמכות חוקית\שרירותית ללא הנמקה ותוך סתימת פיות.
עוד נאמר בקובלנה כי כלפי חברי בית הדין המשמעתי התבטא עו"ד ראש בכך ש"לא בכדי מצא המחוקק להקנות למתדיינים במערכת השיפוט המשמעתי זכות חוקית לערער על שתי ערכאות השיפוט המשמעתי שכן ברור כי מדובר בשופטים חובבים הממשיכים לתפקד בתוך ביצת המקצוע תוך כדי ניהול דיוני בית הדין על כל המשתמע מכך".
בקובלנה נאמר כי התבטאויותיו של הנאשם הן מחוסרות כבוד, עולבות, בוטות, בלתי מנומסות, בלתי מרוסנות ובלתי מאופקות.
בהחלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת עו"ד ראש להארכת מועד קבע השופט
צבי סגל כי עו"ד ראש העניק דרור ללשונו בשפה בוטה, בהשמיעו ביקורת מרומזת ומפורשת כנגד מערכת בתי המשפט ברוח התקופה כמו היה אחד מן ההמון, מערכת בה איבד לכאורה כל אמון, ובכך שהפנה את חיציו הדוקרניים והרעילים כנגד מערכת שלמה הוא הוא חטא בלשונו וירק אש מגרונו.
לדעת השופט סגל מדובר בביטוי קלוקל לתחושה של תסכול עמוק, השתלחות והתנשאות ושמא סגירת חשבון גסה, וכי לא כך נוהג עורך דין. לדברי השופט דבריו של עו"ד ראש ראויים לכל גינוי ולהוקעה.
ואולם חברי בית הדין המשמעתי המחוזי החליטו ברוב דעות לזכות את עו"ד ראש מכל אשמה בנימוק כי דבריו הבוטים אף שהם עוברים את גבול הטעם הטוב אין הם חוצים את גבול המותר והאסור ואינם באים בגדר עבירה משמעתית, וזאת אף אם הנאשם יכול היה להתבטא ולהתנסח בצורה מאופקת ומעודנת יותר.
בדעת המיעוט לפיה יש להרשיע את הנאשם נקבע כי מדובר בדברים בוטים ולא מרוסנים כלפי בית משפט העולים כדי הפרת החובות האתיות החלות על עורכי דין, וכי יש בזיכוי הנאשם כדי מתן לגיטימציה להשתלחות לא מקובלת ולא ראויה בבתי המשפט.
ועדת האתיקה המחוזית ערערה על פסק הדין בפני בית הדין המשמעתי הארצי ואולם ערעורה נדחה בנימוק כי אף שהתבטאויותיו של הנאשם אינם רצויים הרי שהם אינם מגיעים לכדי עבירת משמעת וזאת בעיקר לאור עיקרון העל של
חופש הביטוי.
בערעור על פסק הדין שהגיש הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עו"ד יוסי זויטיא נטען כי בית הדין המשמעתי הארצי סטה מסטנדרט הביטוי המצופה מעורך דין כסטנדרט ה"לשון הסבירה" או "לשון מאופקת" הקבוע בדין, וכי במקרה הנדון הלשון בה בחר הנאשם להשתמש רחוקה מלהיות מאופקת או סבירה.
לדברי הוועד המחוזי ביקורת של עורך דין על החלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות ככל שהוא סבור כי נפל בהן פגם או שגגה ראוי שתישמע בלשון מרוסנת תוך שמירה על מקצועיות וענייניות מרביים. במקרה הנדון סבור הוועד לא נעשה איזון ראוי בין חופש הביטוי לבין הפגיעה בערכים מוגנים אחרים.
אשר על כן מתבקש בית המשפט המחוזי לקבל את הערעור ולהרשיע את עו"ד ראש בעבירות שיוחסו לו בכתב הקובלנה ולחלופין להורות על קיום דיון מחודש בתיק זה בפני מותב חדש של בית הדין המשמעתי הארצי.
