פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) מבקשת להרשיע את יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, במתן שוחד בפרשת תעשיות מלח, בהתבסס על כך ששכר את מאיר רבין כמאכער. בכך מאמצת התביעה במשפט הולילנד את הקו עליו עמד השופט דוד רוזן במהלך המשפט. הדברים כלולים בסיכומי המדינה בפרשת תעשיות מלח שהוגשו לרוזן (יום א', 15.12.13).

טענתה המקורית של המדינה היא, שדנקנר העביר באמצעותו של רבין שוחד ליעקב אפרתי, דודו של רבין, בעת שהלה שימש כמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. על-פי כתב האישום, השוחד נועד לזרז את אישור ההפשרה לבנייה של קרקעות חברת תעשיות מלח, שהייתה אז בשליטת משפחת דנקנר ואשר דני שימש כיו"ר שלה.

במהלך עדותו של דנקנר שאל רוזן, האם אין לראות בעצם שכירתו של מאכער משום מתן שוחד, ותהה בקול האם לא הגיעה העת להדביק תו פלילי למעשים אלו. הפרקליטות מאמצת בסיכומיה אפשרות זו, לצד המשך הטענה בנוגע לתשלום השוחד לאפרתי. המדינה מצביעה על סעיף 295(ג) לחוק העונשין, הקובע שעבירת השוחד היא גם כאשר פלוני שוכר את אלמוני כדי להביא עובד ציבור "למשוא פנים או לאפליה" - גם אם אלמוני כלל לא פנה לאותו עובד ציבור.

לדברי המדינה, חיוני להבדיל בין פעילות לגיטימית של לוביסטים לבין פעילות פסולה של מאכערים. "לטעמנו, מקום בו השירות היחיד שמציע אדם הוא קשריו - הא ותו לא, אזי מדובר בהנעה אסורה, הממלאת באופן מובהק אחר האיסור הקבוע בחוק", נאמר בסיכומים. "מקום בו השירות שניתן כולל כישורים לצד קשרים, אזי בחינת השאלה אם הנעה אסורה היא או מותרת, תיערך בהתאם למכלול העובדות בכל מקרה ומקרה".


שדלנים הם שונים לגמרי


בנוגע לשכירתו של רבין בידי דנקנר טוענת המדינה, כי אין ספק שהראשון נשכר בידי האחרון רק בשל קשריו במינהל. דלתו של אפרתי הייתה פתוחה בפני דנקנר, שיוצג בידי מיטב עורכי הדין, והסיבה היחידה לשכירתו של רבין - אשר קיבל לגירסת המדינה 2 מיליון שקל תמורת שירותיו - הייתה כדי שיפעל מול אפרתי באמצעים פסולים.

הפרקליטות גם מבקשת להדוף מראש טענת הגנה צפויה, לפיה המחוקק התיר לשדלנים לפעול בכנסת. על כך היא אומרת, כי מדובר בנושא שונה לחלוטין, שכן המחוקק ראה סכנה של הטיית חברי הכנסת לשיקולים זרים ולכן חייב את השדלנים בקבלת רישיון וקבע כללים לפעילותם.

עוד טוענת המדינה, שוב בהתייחס לטענת הגנה צפויה, כי לדנקנר ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן בפני הטענה לפיה עצם העסקתו של רבין הייתה מתן שוחד. לדבריה, מאחר שברור שתעשיות מלח שילמה בהנחייתו של דנקנר סכומי עתק לרבין, התמקדה הגנתו של דנקנר בכך שהתשלומים היו לגיטימיים - ולכן לא היה לו קו הגנה אחר אילו היה יודע מלכתחילה על האישום החילופי. עוד טוענת הפרקליטות, כי בפועל התגונן דנקנר גם מפני ההאשמה שמתן הכספים לרבין נועד להטות את אפרתי למשוא פנים.

סיכומיה של המדינה הוגשו בידי עוה"ד יוני תדמור, אתי בן-דור, אביבה חפץ-נוימן, ירון גולומב ועודד קם.