היזם שאול לגזיאל היה היחיד שהציע לרכוש את בית ליר-אור ברמת גן, לאחר מספר שנים של כינוס נכסים. כך העידו (יום ב', 16.12.13) נציגת בנק הפועלים ואחד מכונסי הנכסים במשפטו של צבי בר. המדינה טוענת, כי בר סייע ללגזיאל ולאחיו שבתאי להכשיר את חריגות הבנייה הניכרות בפרויקט ולמצוא לו שוכר, תמורת השוחד שקיבל מהם.

קלרה צברגל, שטיפלה בפרויקט מטעם בנק הפועלים שהילווה את הכספים לבעלים המקורי, אמרה: "אחרי הרבה שנות כינוס, החברה של שאול הייתה היחידה שמוכנה לשלם את המחיר בלי התניות של אישור תב"ע. בגלל ההוצאות הרבות שנגרמו לנו עקב כינוס ממושך, שכלל שמירה, מימון כונסים, לא רצינו להמתין עוד".

צברגל הוסיפה: "היינו מיואשים כי לא היו מציעים". לדבריה, שאול הציע לרכוש את הבניין תמורת 17 מיליון שקל ולבסוף שילם 18 מיליון שקל, בעוד ההערכה שבידי הבנק דיברה על 16 מיליון שקל. עוד אמרה, כי בר לא פנה אליה בנוגע למו"מ עם שאול.


עו"ד ארז אהרוני, שהיה אחד משלושת כונסי הבניין, אמר ששמע מהכונסים האחרים על כך שבר "היה בעניינים". לדבריו, רק לאחר המכירה ללגזיאל נודע לו שהמכללה לעסקים ומשפט שכרה את הבניין, ואילו היו הכונסים יודעים על כך בזמן אמת - ייתכן שהמחיר היה גבוה יותר.

אהרוני הוסיף: "בשום נקודת זמן לאורך הליך הכינוס עד למכירה, לא ראיתי את העירייה כגוף שהאינטרסים עומדים בסתירה לבנק הפועלים. היה להם אינטרס משותף לקדם את הכינוס ולהגיע למימוש הנכס, אך לעירייה היו עוד אינטרסים. הבנק רצה עוד כסף, והוציא את הנכס למכירה בעיתוי שהוא קבע. הבנק הציע את הנכס לעירייה, ואז נפגשתי לראשונה עם צבי בר, אך העירייה לא הרימה את הכפפה".

עו"ד יהונתן משולם, גם הוא אחד מן הכונסים, העיד שלא ידע שעו"ד מוטי גלוסקה - מקורבו של בר, שהיה הכונס מטעם העירייה לבית ליר אור - מייצג את שאול לגזיאל. "הופתעתי. גלוסקה הוא כונס נכסים. ציפיתי שאם אחד מהכונסים פועל בעוד כובע מול קונה שהוא הצד השני לכונסים, שיגלה. אם הייתי בסיטואציה כזו, הייתי מגלה או מבקש רשות", הוסיף משולם.