נילי ארד פורשת, יגאל פליטמן נכנס

יגאל פליטמן נכנס (יום ה', 19.12.13) לתפקיד נשיא בית הדין הארצי לעבודה במקומה של נילי ארד, הפורשת עם הגיעה לגיל 70. ארד, לשעבר מנכ"ל משרד המשפטים, שימשה כשופטת בבית הדין הארצי משנת 2000 וכנשיאה בשלוש השנים האחרונות. פליטמן ישמש כנשיא חמש שנים, והמשנה לנשיא תהיה ורדה וירט-ליבנה.

בדברי הפרידה שנשאה בטכס שהתקיים בבית הדין הארצי בירושלים, עמדה ארד על הקווים שהנחו אותה בפסיקתה. היא הדגישה במיוחד את הצורך להבין לליבם של הצדדים ועמדה בהרחבה על כך שהפנייה לבית הדין צריכה להיות רק המוצא האחרון:

"כדרכו של בית הדין לעבודה, מאז ומתמיד, אנו מייחסים חשיבות רבה להידברות בין בעלי הדין, בתביעות היחיד בין עובד לבין המעסיק, כמו גם בין עובדים וארגוני עובדים בהתנהלותם עם המעסיקים. כפי שנוכחנו לדעת, ההידברות והקשב האמיתי לצורכי האחר, היא ראשיתו של פתרון בדרכי שלום. במיוחד כן ביחסי עבודה המתקיימים לאורך שנים טרם פרוץ הסכסוך, במהלכו ולאחריו, והמושתתים מעצם מהותם על הדדיות, על אמון ותום לב, הנוהגים בין קרובים, אשר להם אינטרסים משותפים, להשאת רווחים של המעסיק ולביטחון התעסוקתי של העובדים".

ארד הוסיפה: "ייחסתי חשיבות להכרעה במקרה הקונקרטי, ומתוך שפסיקת בית הדין הארצי לעבודה הינה פסיקה מנחה למערכת בתי הדין בכללותה, ביקשתי להוסיף ולפרוש את רוחב היריעה של פרשנות החוק, ויישומו בנורמות ההתנהלות ביחסי עבודה. בעשותי כן, שאפתי תמיד למידות האיזון והמתינות לעת עשיית הדין, ובהנחלתן לאורך ימים.

"ראיתי להמשיך בפיתוח הלכות חובת השימוע וזכות הטיעון ויישומן בתחום משפט העבודה; בהתוויית מימוש הזכויות המוקנות לתושב ולאזרח לפי חוק הביטוח הלאומי על מגוון פניו, ולפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, באמצעות ועדות החריגים של קופות החולים; בהגנה על כבודם וזכויותיהם של החלשים בחברה, בהם העובדים הזרים ונשים קורבנות סחר".

פסק דינה האחרון של ארד עוסק במורה לכלכלת בית שפוטרה לאחר ביטולו של מקצוע זה בבתי הספר. היא קובעת, שהפיטורים נבעו מהחלטה מינהלית ולא משיקולים פדגוגיים, ובשל כך תקבל המורה תוספת של 6% לגמלה המשולמת לה. ארד חוזרת ומטעימה בפסק דין זה עקרונות יסוד של משפט העבודה:

"הלכה היא ואין חולק, כי למעסיק זכות הקניין והזכות הניהולית בעסקו. בכך אין די לגרוע מעיקרון היסוד לפיו העובד הוא בראש וראשונה אדם ויש להקפיד על כבוד האדם שלו, שהרי עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. ודוק. בהצהרת פילדלפיה משנת 1944 קבעו אומות העולם את עיקרון היסוד לפיו עבודה אינה 'מצרך'. בית דין זה בפסיקתו חזר וקבע, כי העובד אינו 'חפץ' ואינו קניינו של המעסיק. העובד הבכיר והזוטר כאחד, אינו 'פיון' על לוח האשקוקי ו'אינו פיגורת משחק על לוח השחמט'. עובד הוא אדם, בשר ודם.

"לאור עיקרי יסוד אלה, מן הדין הוא כי הפעלת זכותו הקניינית והניהולית של המעסיק תיעשה בהגינות ובהוגנות, בתום לב, בשקיפות ובסבירות, תוך שמירה על עיקרי הצדק הטבעי ועל כללי המשפט המינהלי. משנה תוקף לתחולתם של עיקרים אלה, בחובותיה של המדינה כמעסיק כלפי עובדיה ובהתנהלות עימם".