בית המשפט העליון דחה (יום ד', 25.12.13) את ערעורו של אברהם פלקסר על דחיית תביעת לשון הרע שהגיש נגד עו"ד חנינא ברנדס. התביעה הייתה ספח לחשיפת פרשת הנשיא עזר ויצמן בידי יואב יצחק בשנת 1999, אשר הובילה להתפטרותו של ויצמן.

פלקסר שימש במשך עשר שנים כחשב משרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס ומתוך כך הייתה לו נגישות למסמכים שונים ובהם מסמכי הנאמנויות שנוהלו במשרד. ברנדס ניהל את חשבון הנאמנות של ויצמן, בו הופקדו כספים שקיבל ויצמן מידידו אדוארד סרוסי. יצחק חשף כאמור את הפרשה בדצמבר 1999, שנה וחצי לאחר שפלקסר סיים את עבודתו במשרד.

לפני פרסום התחקיר, ולאחר שיצחק ביקש את תגובתו, ביקש ויצמן מברנדס את מסמכי תיק הנאמנות אך הללו לא אותרו. מאחר שפלקסר נטל עימו שתי מזוודות בעת שסיים את עבודתו ובדיעבד נודע שבימי עבודתו האחרונים גרס מסמכים, התעורר חשדו של ברנדס שהוא האחראי להיעלמות המסמכים.

לאור זאת כתב ברנדס לפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל: "למען הזהירות אני מבהיר כי אין לי הוכחות ברורות למעורבותו [של פלקסר] אך הנסיבות, וכן הצגת העתקי המסמכים הקשורים לחשבון הנאמנות בידי מר יצחק, מחשידות אותו בכך". בעקבות זאת נעצר פלקסר לשישה ימים, אך התיק נגדו נסגר מחוסר הוכחות. פלקסר הגיש תביעת לשון הרע בסך 5 מיליון שקל נגד ברנדס, היא נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב וכעת כאמור נדחה ערעורו בידי בית המשפט העליון.

השופט צבי זילברטל אומר, כי חשדו של ברנדס בפלקסר "לא היה נטול הקשר או מופרך, אלא היה לו על מה לסמוך את חשדו זה". לדבריו, "צירוף הנסיבות והנתונים שפורטו לעיל עשויים להקים חשד סביר בהחלט בדבר מעורבותו האפשרית של המערער בדבר. הגם שכך היו פני הדברים, תלונתו של המשיב לפרקליטת המדינה נכתבה באופן זהיר ומסויג, והובהר בה על-ידי המשיב כי המדובר הוא בחשדות בלבד וכי אין בידו הוכחות לחשדותיו אלו. נוכח כל אלו אני סבור כי חשדותיו של המשיב במערער היה סביר ותלונתו הוגשה בתום לב", ולכן ברנדס נהנה מההגנה הקבועה בחוק לשון הרע למי שמגיש תלונה לרשות מוסמכת.

טענה נוספת של פלקסר הייתה, שהוא לא זכה לדיון הוגן במחוזי בשל התנהגות פרקליטיו של ברנדס, עוה"ד אלי זהר ורועי בלכר. זילברטל מצטרף לביקורתו של השופט עודד מודריק על זהר ובלכר: "התנהלותם של באי-כוח המשיב אינה מקובלת ואינה ראויה. אין כל מקום לניהול הליך בדרך שיש בה זלזול ופגיעה בצד שכנגד, גם אם הוא, מצידו, מקשה על ניהול ההליך". אולם, הוא קובע שהתנהגות זו אינה משליכה על התוצאה אליה הגיע, "כי למערער ניתן יומו בבית המשפט להוכיח את תביעתו". השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן הצטרפו לפסק דינו של זילברטל.