|
|
פורצים מודרניים לא נזקקים לזה [צילום: משטרת ישראל]
|
|
|
|
המטרה של ביטוח היא להעניק לנפגע פיצוי שיאפשר לו להתאושש מן הנזק שנגרם לו. כאשר פריצה מתרחשת באוגוסט 2005 ופסק הדין ניתן בדצמבר 2013, מדובר באנטי-ביטוח. בית המשפט חייב להיות ער לכך ולא לאפשר למשפט להימרח על פני שבע שנים - פרק זמן שהוא בלתי סביר בעליל בכל מקרה.
|
|
|
|
"אני סבורה כי בשים לב להתקדמות הטכנולוגית והעובדה ששימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים אינו מותיר סימנים חיצוניים, ראוי לקבוע כי חדירה לעסק תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים שכאלה מהווה חדירה תוך שימוש באמצעים 'בלתי רגילים ובלתי מקובלים', ודי בה כדי לענות על התנאי של חדירה 'בכוח ובאלימות'". כך אומרת (16.12.13) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ברכה בר-זיו.
בר-זיו העירה זאת בשולי פסק דין בתביעתה של חברת פישמן הנדסה לתשלום פיצוי על פריצה למפעלה באזור התעשיה ברלב בשנת 2005. חברת הביטוח הראל טענה, כי לא היו סימנים לחדירה "בכוח ובאלימות" למפעל ולכן סביר להניח שמדובר בגניבה בידי גורם פנים ולא בפריצה שהיא האירוע המבוטח.
בר-זיו דחתה את כל טענותיה של הראל נגד פישמן הנדסה. היא ציינה בין היתר, כי היו סימנים לחדירה "בכוח ובאלימות"; החברה התקינה גלאים, הציבה שמירה והתייחסה ברצינות רבה לאפשרות של גניבה מבפנים; והחוקר ששכרה הראל פעל במטרה להוכיח את התזה של חברת הביטוח ולא להגיע לחקר האמת.
הראל חויבה לשלם לפישמן הנדסה 890,000 שקל והוצאות בסך 200,000 שקל. חברת השמירה תמנון חויבה לשלם לפישמן 2.8 מיליון שקל והוצאות בסך 250,000 שקל. הראל, שביטחה גם את תמנון, תשפה אותה ב-350,000 שקל ותשלם לה הוצאות בסך 50,000 שקל. לכל סכומי הפיצוי יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מנובמבר 2006.
את פישמן ייצג משרד יעקב-סלומון-ליפשיץ, את הראל ייצגו עוה"ד צ. יעקובוביץ וא. אלרום, ואת תמנון - עו"ד א. בירמן.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
