2013: רבע מהישראלים השתמשו יותר בתחבורה הציבורית

מדיניות התכנון בישראל נראית כמתנדנדת בין פתרונות להקלת הגודש בתחבורה הפרטית, לבין מגמה לעידוד תחבורה ציבורית. בעוד שבפורומים בינלאומי כבר יש הסכמה כי פתרון בעיית הגודש על-ידי הרחבת כבישים הוא כמו פתרון בעיית השמנה על-ידי הוספת חור בחגורה, אצלנו עדיין מתלבטים אם את הפקק פותחים בהקמת מחלף, כיכר וכביש, או על-ידי הגדרה של נתיב לתחבורה ציבורית וייקור חניה למכוניות פרטיות. מצד אחד, שר התחבורה, ישראל כ"ץ, מתגאה ב"מהפכת הכבישים", ומצד שני (ואפשר שכ"ץ סבור שזה אותו צד) הוא נהנה לנפנף בהחלטתו לחדש את קו רכבת העמק ופתיחת התחנה השבוע בשדרות.

סקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה לזיהוי מגמות בתחבורה ציבורית ב-2013, ומתפרסם לראשונה כאן, מאותת על שינוי בהרגלי צריכה של ישראלים, ויכול לסמן את המדיניות הרצויה. הסקר בוצע בשיטת "מוזאיק", המבוססת על ניתוח 650 אלף בנייני מגורים בישראל, ומחלקת את התושבים ל-11 קבוצות, ובתוכן 40 טיפוסי צרכנים לפי 120 פרמטרים: נדל"ניים, דמוגרפיים, רמת מינוע וסגנונות צריכה. התוצאה המובהקת והחשובה ביותר היא שב-2013 יותר מרבע מהישראלים (26%) הגדילו את השימוש בתחבורה הציבורית.

13% הגבירו נסיעתם באוטובוס ו-9.5% ברכבת. גם רכיבה על אופניים כאמצעי תחבורה (כלומר שלא למטרת ספורט), צוברת תאוצה: 4.5% הגדילו את זמן הרכיבה, כדי להגיע ליעדים שונים.

תוצאה חשובה, מבחינת קובעי המדיניות, היא שבקרב העשירונים הגבוהים חל גידול משמעותי בנסיעה בתחבורה הציבורית. אבי דגני, נשיא גיאוקרטוגרפיה, אומר כי הנטייה לעבור מנהיגה ברכב פרטי לשימוש בתחבורה הציבורית, נובעת משיפור בתחבורה, אך גם מתנאים כלכליים, "הגורמים לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם נוסעים ברכב הפרטי", כדבריו. דגני מוסיף ואומר כי ממצאי הסקר מצביעים על קשר בין שימוש בתחבורה ציבורית למידת הנגישות שבה היא מוצעת: כלומר קרבת התחנות למוצא וליעד, תדירות הנסיעות והתיאום בין אמצעי התחבורה.

המחקר נעשה בקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת (18 ומעלה) במשך 10 החודשים הראשונים של שנת 2013, ובדק כמה נוסעים בכל אמצעי תחבורה, תוך ניסיון לזהות שינוי לפי קבוצות צרכנים, בסיווג המפורט בשיטת "מוזאיק".

נמצא שבאוטובוסים משתמשים היום באופן סדיר 2,240,000 מבוגרים, שהם כמחצית מהבוגרים במדינה. כ-13% מהנוסעים באוטובוס דיווחו כי הגבירו השנה את היקף נסיעותיהם, כ-2% דיווחו כי התחילו לנסוע השנה באוטובוס, וכ-35% דיווחו כי תדירות נסיעתם לא השתנתה. ברכבת משתמשים היום 1.9 מיליון בוגרים, שהם 41% מכל האוכלוסייה הבוגרת בישראל. 9.5% מנוסעי הרכבת דיווחו כי הגדילו השנה את היקף נסיעותיהם בה וכ-1.5% הצטרפו השנה כנוסעים חדשים.

אופניים, לאט-לאט

רבע מהתנועה בעיר לונדון היא באופניים, ובברלין מהווים הרוכבים 40% מכל הנסיעות. הטרנד לא פוסח על הארץ, שבה כבר 864 אלף בוגרים משתמשים באופניים כאמצעי תחבורה. מקרב הרוכבים 4.2% דיווחו כי הגדילו השנה את היקף השימוש, חלקם באופניים חשמליות. נתון מפתיע הוא כי רק אחוז אחד מכל הרוכבים באופניים שלא מטרות ספורט, דיווחו כי החלו השנה לרכוב על אופניים. כלומר קצב ההטמעה של אמצעי תחבורה זה הוא האיטי מכולם.

על-פי המחקר, קבוצת האוכלוסייה שבה ניכר השינוי הגדול ביותר היא קבוצת ה"דת ולאומיות", שעיקרה יהודים המתגוררים בהתנחלויות, חובשי כיפות סרוגות. 50% מהם הגבירו בצורה משמעותית את תדירות הנסיעה שלהם ברכבת וכ-31% הגבירו נסיעותיהם באוטובוס.

קבוצה מפתיעה שהגבירה נסיעתה בתחבורה הציבורית, היא קבוצת ה"עושר וההשפעה" - האוכלוסייה היותר חזקה כלכלית ואמידה (עשירון 10 ועשירון 9). 21% מאוכלוסייה זו דיווחו כי הגדילו את נסיעתם באוטובוס, 13% הגבירו ברכבת ו-9% הגבירו באופנים.

גם ה"פנסיונרים האמידים" עוברים לתחבורה ציבורית: 17% נסעו השנה יותר באוטובוס, 7% הגבירו את נסיעותיהם ברכבת, ו-7% נסעו יותר באופניים.