המפקח על הביטוח, אייל בן-שלוש, התיר לשש קרנות פנסיה שנוהלו על-ידי ההסתדרות להגיש תביעה נגד ההסתדרות ונגד שלושה גופים נוספים מטעם חברת העובדים.

היקף התביעה: 441 מיליון ש"ח, לעומת יותר ממיליארד שקל שביקשו לתבוע תחילה. העילה הנטענת: "מסכת רחבה של מעשי ניצול וגזל שיטתיים מצד התובעות".

ביום 19.11.03 (יום ד') יובא הנושא לאישור סופי של הוועדה המנהלת את קרנות הפנסיה, בראשה עומד השופט (בדימ.) ישי לויט.

התובעים הם הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה הבאות: קרן פועלי הבניין, נתיב, מבטחים, קרן מקפת, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ) וקרן חקלאים. הנתבעים הם הסתדרות העובדים, חברת העובדים, קרן השקעות של חברת העובדים וחברת הנאמנות של חברת העובדים.

הקרנות שכרו לשם הגשת התביעה את משרד עורכי הדין כהן-שפיגלמן-ברק-זמיר, בו שותפיהם בניהם של הנשיא אהרן ברק, והשופט (בדימ.) יצחק זמיר.

התביעה תוגש בעיתוי בעייתי מבחינת ההסתדרות - בעיצומו של מאבק של ההסתדרות נגד הממשלה בכלל, ומשרד האוצר בפרט. שר האוצר, בנימין נתניהו, אישר אישית את הגשת התביעה, שעלולה להפנות אצבע מאשימה כלפי כמה מבכירי ההסתדרות, ובראשם עמיר פרץ, חיים רמון ועשרות מנהלים בכירים בקרנות ובגופי ההסתדרות. משרד האוצר מתכנן לפרסם זאת רשמית לקראת סוף השבוע.

נושא זה טופל במשך שנים על-ידי כמה גורמים, ובראשם עו"ד יחיאל כץ - המנהל המורשה של קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, וכן ח"כ יצחק כהן (ש"ס), בתפקידו הקודם כסגן שר האוצר.

כץ פעל יחד עם ועדת הנהלה, שבה היו חברים השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן, המפקח לשעבר על שוק ההון במשרד האוצר, גד ארבל, ועו"ד יראון פסטינגר. כל אלה פעלו הן במשרד האוצר והן במשרד המשפטים, כדי לסלול את הדרך לתביעה, אותה ביקשו להגיש לפני זמן רב. ואולם, עקב שיקולים שונים, ובהם פוליטיים - שמא יראה הדבר כניסיון ניגוח פוליטי - נדחתה הגשת התביעה עד כה.

נושא זה טופל גם במישור הפלילי. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן-מסר, ריכזה נושא זה במשרד המשפטים, מטעמו של היועץ אליקים רובינשטיין.

כץ וכהן דרשו, בין השאר, מהיועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד הגופים הנ"ל והמנהלים הבכירים. ואולם, עד כה טרם הכריע רובינשטיין בדרישה.

על-פי התביעה, ביצעו הנתבעות "מסכת רחבה של מעשי ניצול וגזל שיטתיים מצד התובעות, שתכליתם האחת והיחידה היא מימון ההסתדרות על מנגנוניה השונים וכיסוי גרעונותיה האדירים באמצעות כספן של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, וכספיהם של עמיתים שביטחו את עתידם אצל קרנות הפנסיה הללו".

בטיוטה נכתב, כי בניגוד לטענת ההסתדרות, כאילו גזל קרנות הפנסיה הוא נחלתה של "ההסתדרות הישנה", "הרי שמעשי הגזל והמירמה נמשכו ואף שוכללו משך השנים שלמן חילופי ההנהגה בשנת 1994 ועד עצם היום הזה".

נטען עוד, כי "בסדרה של מהלכים פיננסיים אחרים, בלתי חוקיים בעליל, רוקנו ההסתדרות וחברת העובדים מכל תוכן אחזקות של קרנות הפנסיה במניות קרן ההשקעות בשווי מאות מיליוני שקלים והעבירו אותו לקופת ההסתדרות".

בין אלה הועלו בטיוטה נזקים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, בהם: דילול אחזקותיהן של קרנות הפנסיה במניות בכורה של קרן ההשקעות והעברת נכסים להסתדרות ללא תמורה ריאלית ראויה (שיכון ובינוי, מניות כור, פירעון הלוואה צמותה, תרומה להסתדרות).

בטיוטת כתב התביעה נאמר עוד, כי למטרה זו מוטטה ההסדרות כליל את האבחנה שנשמרה משך עשרות שנים בין פעילותה כאיגוד מקצועי לבין פעילותו של המשק ההסתדרותי והקריבה את האחרון, ובכללו את קרנות הפנסיה ואת עמיתי קרנות הפנסיה, למען קיום כוחה הפוליטי.

כך נהגו, נטען, למרות שעל שולחנה של ההסתדרות כבר היו מונחים דו"חות - הן אלה שנערכו על-ידי מבקר המדינה, והן אלה שנערכו על-ידי ההסתדרות עצמה, שהצביעו על כך שהקרנות מצויות בסיכון של קריסה, לאחר שאלה "עשקו במרוצת השנים את קרנות הפנסיה ותרמו בכך לקריסתן".