אריה קיזמן, איש תעשיות רכב נצרת ב-25 השנים האחרונות, מונה לפני כ-3 חודשים בחשאי להחליף את יוני שיינין, שכיהן ב-3 השנים האחרונות בתפקיד מנכ"ל מפעל הרכב הוותיק ומהיחידים הפועלים במדינת ישראל.
תע"ר נצרת מתמחה בייצור כלי רכב צבאיים רבי מינוע, ובהם הקומאנדקאר מסוג 'אביר' שייורו הופסק באחרונה, וגי'פ ה'סופה' שייצורו חודש עתה לסידרת ייצור אחרונה.
לחילופי התפקידים בראשות המפעל לא ניתן כל פרסום פומבי, למרות
קמפיין מתוקשר היטב בכל כלי המדיה הכתובה והאלקטרונית, שניהל שיינין קודם לעזיבתו החפוזה. שיינין ניסה לאלץ באמצעות הקמפיין את משרד הבטחון להעניק שעות עבודה ותעסוקה למפעל, אך מאמציו לא עלו יפה: במסגרת כשלון זו הועברה לארה"ב מלאכת המיגון הבליסטי של רכב הסער מסוג האמר, שנעשתה קודם לכן בנצרת. ככל הנראה לא זו היתה הסיבה המיידית לעזיבתו של שיינין, כי אם הצעה מפתה שקיבל למקום עבודה אלטרנטיבי.
לאחר חודשים ארוכים בהם הודממו קוו ייצור הרכב בתע"ר, קיבלה באחרונה בעלת המפעל - קבוצת מכשירי תנועה, אישור להרכבת כ-100 גי'פים נוספים למשימות ביחון שוטף בשרותי הבטחון השונים. הגי'פים ימוגנו בנצרת, ויסופקו לשוק הביטחוני בלבד. בעבר מכר קיזמן כמנהל השיווק של המפעל, גי'פי סופה גם לשוק האזרחי, אך פלח השוק האזרחי נסגר בפניו בבת בבד עם ייבוא הגי'פים האמריקניים המקוריים מסוג רנגלר של קרייזלר.
עתה שוקד מפעל רכב נצרת גם על פיתוח הגי'פ העתידי של צה"ל מסוג 'סופה סימן 2', עליו נמסר כאן לראשונה לפני כשנתיים. הסופה סימן 2 מתמודדת מול מספר מצומצם מאוד של אלטרנטיבות מיובאות, ובהן ה-'G וואגון' של מרצדס וגי'פ ה'דיפנדר' של לנדר - רובר המורכב בטורקיה במיפעל שבבעלות קונצרן פורד העולמי.
ה'סופה סימן 2' מפותחת בשלב הראשון עם מנוע בנזין ותיבת הילוכים ידנית, ורק בשלב השני תענה לדרישות צה"ל ותציע מנוע דיזל ותיבת הילוכים אוטומטית. את המגעים העסקיים מול משרד הביטחון מנהל אישית בעל הקבוצה, איש העסקים צבי נטע, תוך שהפיתוח הטכנולוגי נעשה בשילוב הדוק עם חיל החימוש. במגעים אלה מול מערכת הבטחון, הלקוח העיקרי של מפעלי תע"ר, יש לקיזמן יתרון יחסי ניכר שניצבר בשנות וותק ארוכות בהם התפתחו יחסי אמון הדדי, והערכה מקצועית רבה.
