עיריית חיפה הגישה לבית המשפט המחוזי בעיר ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, המחייב אותה להשיב להכשרה חברה לביטוח את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה, בגין נזקים שנגרמו לרכבו בעקבות נפילת עץ על הרכב במהלך נסיעה ברחוב בעיר ביום גשום וסוער.
חברת הביטוח טענה כי העירייה אחראית לנזקים שנגרמו לרכב מאחר שהעץ היה מצוי בשטח ציבורי, וכי מוטלת הייתה על העירייה החובה לבדוק את העצים בשטחה ולדאוג לסילוק של כל מפגע בשטח. לדברי הכשרה, אי-מניעת נפילת העץ על-ידי העירייה מהווה
רשלנות מצידה.
העירייה טענה להגנתה, כי לא היה סימן מקדים היכול להזהיר על קריסת העץ, וכי מזג האוויר הסוער ששרר באותו יום הביא לקריסתו של העץ האמור, לרבות לקריסתם של עוד כמה מאות עצים ברחבי העיר, וכי לא הייתה לעירייה דרך לצפות ולהיערך מבעוד מועד לנפילת העץ.
עוד טענה העירייה, כי מזג האוויר הסוער הוא בבחינת מעשה ידי שמיים אשר אין לה שליטה עליו, ואין להטיל עליה אחריות בשל כך שהעץ קרס בגינו. בית משפט השלום בחיפה קבע כי העירייה לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת העץ הענק שגילו מופלג ואשר קרס מבסיסו, וכי אין לקבל את טענת העירייה לפיה מדובר באירוע טבע חריג, בלתי צפוי ונדיר.
לפיכך קיבל בית משפט השלום את תביעת השיבוב וחייב את העירייה לשלם להכשרה את סכום התביעה של כ-30,000 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מנובמבר 2012 ובצירוף הוצאות משפט של 5,300 שקלים.
בערעור שהגישה העירייה על פסק הדין, היא טוענת כי קביעותיה של שופטת השלום נסרין עדוי בפסק דינה הן מוטעות, וביניהן הקביעה לפיה אין בחוות הדעת של ד"ר עמוס פורת מהשירות המטאורולוגי בנוגע לכמויות הגשמים ולמהירויות הרוח שנשבו באזורים שונים בעיר חיפה ביום האירוע, על-מנת להוכיח כי קיים קשר סיבתי ישיר בין עוצמת הרוח החריגה לנפילת העץ.
עוד נטען בערעור, כי קביעתה של השופטת, לפיה די בעצם העובדה כי העץ נפל מבסיסו כדי להקים חזקה לכאורה בדבר התרשלות העירייה, הינה קביעה מרחיקת לכת שאין לה תימוכין בפסיקה. לדברי העירייה, באמצעות עו"ד רועי זאבי, במקרה הנדון מדובר היה בעץ שהיה מתוחזק ולא ניתן היה לחזות מראש את קריסתו שנבעה אך ורק כתוצאה מהרוחות העזות שהגיעו ביום האירוע כדי 120 קמ"ש.
אשר על כן סבורה העירייה, כי לא היה מקום להטיל עליה את האחריות לנזק שנגרם כתוצאה מנפילת העץ מאחר שמדובר באירוע שהיה תוצאה של כוח עליון.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
