החלק המרכזי בסיכומי ההגנה של אהוד אולמרט (יום ה', 13.2.14) עוסק ב-500,000 השקלים שלטענת המדינה נתן שמואל דכנר בשלהי 2002 ליוסי אולמרט. ההגנה מדגישה, כי לשיטתה הכספים מעולם לא ניתנו, והא ראיה - לא נמצאו כל עקבות לצ'קים להם טען דכנר.

דפי החשבונות של דכנר הם רשומה מוסדית המוכיחה את אמינותה כמות שהיא, המדינה עצמה אישרה שלא מצאה צ'קים כאלו, ולכן יש לקבוע שהסכום מעולם לא ניתן - אומרים הסניגורים, עוה"ד רועי בלכר, ליאת ארזי, אלעד כהן וירון ליפשס.

בהתייחסם לכך שיוסי אישר בחקירתו בידי המשטרה וה-FBI את מתן הכסף אומרים הסניגורים, כי יש להעדיף את הראיה המוסדית הממוסמכת על פני זיכרון אנושי העשוי לשגות. הם גם מבקשים להעדיף את דבריו של יוסי בעדותו במשפט, ולפיהם אכן לא קיבל את הכסף.

הסניגורים טוענים, כי אין כל אמת בטענת המדינה לפיה אישרו את קבלת הכסף, ואומרים שרק התייחסו לאפשרות שבית המשפט יעדיף את גירסתו של יוסי במשטרה על פני זו שמסר בבית המשפט. עוד הם אומרים, כי אם יקבל בית המשפט את גירסת יוסי במשטרה - יש לקבל אותה במלואה, כולל אמירתו לפיה אולמרט לא ידע כלל על אותם כספים.

סיכומי ההגנה מציינים עוד, כי אין ספק שדכנר זייף והחדיר לחומרי החקירה את המסמך בו התיימר לתעד את שיחתו עם אולמרט על הסיוע ליוסי, שכן הוא נושא תאריך בו אולמרט שהה בחו"ל. הם מבקשים לדחות את נסיונה של המדינה לגמד את משמעותו של מסמך זה, באומרם שעצם הזיוף מלמד שדכנר ידע שגירסתו שקרית.

בפי ההגנה ראיות נוספות, לשיטתה, לכך שהתשלום ליוסי לא היה ולא נברא. היא מדגישה, כי דכנר לא כלל סכום זה בכתב הסחיטה - טיוטת התביעה נגד הלל צ'רני - למרות שלגירסתו מדובר בסכום הגדול ביותר שניתן למשוחד הבכיר ביותר. סיפור הכסף ליוסי צץ רק בשלהי 2009, כאשר דכנר צריך היה למכור לפרקליטות את מרכולתו כדי לקבל מעמד של עד מדינה.


"כל אולמרט משקר"


הסניגורים אומרים עוד, כי אולמרט כלל לא ידע בסוף 2002 על עומק המשבר הכלכלי בו מצוי יוסי - כפי שלא ידעו על כך איש מבני המשפחה, כולל אשתו דאז. בהקשר זה הם מעירים בנוגע לעדותו של ירמי אולמרט, כי הפרקליטות רגילה לטעון שכל מילה של אולמרט היא שקר ושכל מילה של נאשם היא שקר; במשפט הולילנד התברר, כי יש לה כלל חדש - "כל אדם ששם משפחתו הוא אולמרט, משקר אף הוא. במיוחד אם זומן כעד הגנה".

אולמרט יכול היה לסייע ליוסי בדרכים לגיטימיות רבות, כשם שסייע לאנשים אחרים, אם היה יודע על מצוקתו - נאמר עוד בסיכומים - ולכן אין כל היגיון בטענה שדווקא לצורך הסיוע לאחיו, הוא ביקש וקיבל שוחד מדכנר. אם הכסף ניתן, דכנר עשה זאת מיוזמתו כדי להתקרב לאולמרט - כשם שעשה במקרים אחרים ובסכומים של מאות אלפי שקלים.

הטענה לפיה אולמרט ידע בדיעבד על השוחד, אומרת ההגנה, היא תזה חילופית של התביעה - המלמדת שהתזה המקורית שלה אינה היחידה האפשרית. מכאן שיש יותר מאשר הסבר אחד לראיות הנסיבתיות, ודי בכך כדי לזכות את אולמרט. אם ייקבע שיוסי כן קיבל את הכסף, נטען עוד, יש לראות את הכחשתו בבית המשפט כניסיון לשכנע את אולמרט שזו הייתה האמת, לאחר שסיבך אותו במשפט שוחד.