|
|
הפקידות הסתמכו על הזיכרון
|
|
|
|
|
יובנק ישלם לחברת האופנה אל-שרד 3 מיליון שקל, בשל רשלנותו שאפשרה לעובדת בחברה לבצע מעילה של 5 מיליון שקל. כך קבעה (10.2.14) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דניה קרת-מאיר.
דבורה סגל, שעבדה בהנהלת החשבונות של אל-שרד, ביצעה את המעילה בשנים 2006-2004 באמצעות זיוף חתימותיהם של מורשי החתימה, רוני ויוסי אירני, על גבי 345 צ'קים של החברה. חשבונה של החברה נוהל בסניף הראשי של יובנק, מקבוצת הבנק הבינלאומי, וממנו נמשכו הצ'קים. סגל הועמדה לדין רק לאחר שנתיים, בעקבות מעילות שביצעה בחברות אחרות.
אל-שרד טענה, כי היו הבדלים ניכרים בין דוגמאות החתימות של אירני שהיו ברשות יובנק לבין החתימות המזויפות, ולכן אי-גילוי הזיוף מהווה רשלנות. הבנק טען, כי ההבדלים לא היו ניכרים וכי חלו לאורך השנים שינויים בחתימותיהם של אירני. שני הצדדים גייסו מומחים, וקרת-מאיר העדיפה את חוות דעתו של אמנון בצלאלי מטעם אל-שרד, שגם נתמכה במראה עיניה.
קרת-מאיר עומדת על הצורה בה בדק יובנק את הצ'קים באותן שנים. המשימה הוטלה על שתי עובדות בלבד, שיכלו להקדיש בממוצע 30 שניות לכל צ'ק. הבנק אישר, כי העובדות לא בדקו את דוגמאות החתימות אלא הסתמכו על זכרונן והיכרותן עם החתימות. בכך, קובעת קרת-מאיר, פעל הבנק בצורה בלתי סבירה ולכן הוא נושא באחריות לכך שהמעילה התאפשרה.
עם זאת, הטילה קרת-מאיר אשם תורם של 25% על אל-שרד, בעיקר בשל ליקויים בפיקוחה על המתרחש בחשבונה. קרת-מאיר גם קבעה, שאל-שרד נושאת באשם של 100% בגין ההוצאות בהן נשאה לאיתור כל פרטי המעילה, שכן אילו הייתה פונה למשטרה במקום להעדיף הסדר שקט עם סגל, ייתכן שכל הפרטים היו עולים בחקירה ולא היה צורך בהוצאות אלו.
הסכום העיקרי בו חויב יובנק הוא זה שנאלצה אל-שרד לשלם לשלטונות המס לאחר גילוי המעילה, שבוצעה באמצעות זיוף דוחות למע"מ והפחתה בסכומים שדווחו. יובנק גם חויב לשלם הוצאות בסך 60,000 שקל. את אל-שרד ייצג משרד פירון, ואת יובנק - משרד וקסלר-ברגמן.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
