הקהילה בסלוניקי תובעת את ממשלת גרמניה

הקהילה היהודית בסלוניקי מבקשת מבית הדין האירופי לזכויות האדם להורות לגרמניה להשיב לה כספי כופר שהוצאו באיומים בשנת 1942, בעת השלטון הגרמני ביוון.

הקהילה מתייחסת בתביעתה, שהוגשה בידי עוה"ד צביקה ברק ואלעד מן, לכספים שדרשו הגרמנים תמורת שחרורם של יהודים שנשלחו לעבודות כפייה. למרות התשלום, שוגרו רובם לאושוויץ ונרצחו. קהילת סלוניקי איבדה 70,000 מבניה בשואה ולמעשה חרבה, לאחר שהייתה מן המרכזים היהודיים החשובים באירופה במשך מאות שנים.

הפנייה לבית הדין בשטרסבורג באה לאחר שבתי המשפט ביוון, כולל בית המשפט העליון, קבעו בהליכים המתנהלים מאז 1991, כי לממשלת גרמניה עומדת חסינות מפני תביעות בפניהם - כמקובל במשפט הבינלאומי.

היהודים בהם מדובר נאסרו ביולי 1942, לאחר שהצטוו להתייצב בכיכר הדמוקרטיה שבסלוניקי ועברו התעללות שנמשכה שעות רבות בחום הכבד. בסופו של היום נאסרו 1,000 יהודים ונשלחו לעבודות כפייה עבור הצבא הגרמני בצפון יוון. לדברי הקהילה, תנאי העבודה והחיים הקשים, לצד התעללות הממונים הגרמנים, הביאו לתחלואה ניכרת והיא ניסתה לשפר את תנאיהם או לשחררם.

על-פי התביעה, בסופו של דבר הסכים המפקד הגרמני, מקס מרטן, לשחרר את עובדי הכפייה תמורת 1.9 מיליארד דרכמות - כמה עשרות מיליוני אירו בערכים ריאליים. מרטן קיבל את הכסף, ועל-פי עדותו במשפטו ב-1959 - כאשר הגיע ליוון בניסיון למשוך את הכסף - הוא קיבל אותו כנציג רשמי של הרייך. הקהילה צירפה לתביעתה את צילומי שבעת הצ'קים בהם שולם הכופר.

הפנייה לבית הדין לזכויות אדם נעשתה בהתאם לאמנה האירופית לזכויות אדם, האוסרת על עינויים ועבודות כפייה. עוד מעוגנת באמנה הזכות למשפט הוגן והזכות לקבלת סעדים אפקטיביים במקרה של פגיעה בזכויות יסוד.