לפי טיעוניה של המדינה, חברת הולילנד פארק היא גם מושחתת וגם טיפשה. כך אומרים (יום ב', 24.2.14) סניגוריה של החברה, עוה"ד שי פינס וליאת אלפז, בסיכומיהם במשפט הולילנד.

הולילנד פארק הוקמה בידי פולאר, קרדן ולאומי השקעות ורכשה מהלל צ'רני 82% מפרויקט הולילנד. לטענת המדינה, מנהליהן של פולאר והולילנד פארק - אביגדור קלנר, שמעון גלאון ואמנון ספרן - שיחדו באמצעותו של שמואל דכנר בכירים בעיריית ירושלים כדי לקבל הטבות בפרויקט בעשור הקודם.

פינס ואלפז מזכירים, כי השופט דוד רוזן כבר קבע שלא הוכח שניתנו לפרויקט הטבות חריגות - ולפיכך, הם טוענים, לא היה כל מקום לתשלום שוחד. עוד הם אומרים, כי כל התשלומים לדכנר היו לגיטימיים ותמורת עבודתו, וכי הראיות לפיהן מדובר בשוחד הן נסיבתיות בלבד - ולפיכך על המדינה להוכיח שזהו ההסבר היחיד לתשלומים אלו, משימה בה כשלה.

חלק ניכר מן הסיכומים מוקדש להתקפה חריפה על דכנר, כאשר ההגנה אומרת שהפיכתו לעד מדינה נועדה לסייע לו בתביעת הענק נגד צ'רני ולא נבעה מכך שנתפס או מהרהורי חרטה. לדברי הסניגורים, אין כל ראיה לקיומה של הפגישה בין מנהלי הולילנד פארק לבין דכנר, בה - לגירסתו של האחרון - הוא עדכן אותם על תשלומי השוחד בהם החל בזמנו של צ'רני וקיבל את הסכמתם להמשיך ולממן אותם.

פינס ואלפז מאשימים את המשטרה והפרקליטות במחדלי חקירה, שבאו לידי ביטוי בכך שלמרות שניצב יואב סגלוביץ כינה את דכנר "נוכל" - המסמכים שמסר לחוקריו לא נבחנו בספקנות וגרסאותיו לא נבדקו כראוי. התוצאה הייתה, שרק בחקירות הנגדיות נחשפו שקריו הרבים של דכנר, אשר נאלץ להשתמש 37 פעמים במילים "התבלבלתי" או "לא התכוונתי" ו-77 פעמים במילה "טעיתי" על הטיותיה. שקריו של דכנר היו כה מתוחכמים, עד שדומה שלא ניתן לחלץ מתוכם את האמת לאמיתה, נאמר עוד.

לגבי אחריותה של הולילנד פארק כתוצאה ממעשי מנהליה אומרים פינס ואלפז, כי קלנר כלל לא היה נושא משרה בחברה, וכי יש להוכיח שגם גלאון וגם ספרן היו מעורבים בעבירות השוחד - אך כאמור הסכומים ששולמו לדכנר היו סבירים ולכן לא הוכחה מעורבות כזו שלהם.