בית המשפט העליון דחה (יום ג', 18.3.14) ערעור של מי שטען לנכות נפשית לאחר ששמע על תקיפת חברו בעת טיול בית-ספרי. השופט יצחק עמית אומר, כי לא היה מקום להגשת התביעה מלכתחילה.

התובע, יליד 1991, השתתף בשנת 2006 בטיול של בית הספר אורט בפרדס חנה, שם הותקפו שניים מחבריו בשעות הלילה. עמית מתמצת: "המערער טען כי במהלך אותו לילה שמע מאחד משני התלמידים שהיו מעורבים בקטטה אודות הקטטה, וכי מאותו לילה מצבו הנפשי הלך והתדרדר, הוא החל לסבול מחרדה מוגברת, עצבנות, אי-שקט, מחשבות טורדניות ומצב רוח ירוד.

"הוא טופל במהלך כשנתיים על-ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שאיבחנו כי הוא סובל מתסמונת בתר-חבלתית. בחלוף כשנתיים אושפז בבית חולים. לטענתו, בעקבות חשיפתו לאירוע האלים, ואובחן בהמשך כסובל מתסמונת ביפולרית (דו-קוטבית)".

עמית אומר: "לא אכחד כי התקשיתי להבין מה ההתרשלות המיוחסת למשיבות... האם היה אסור למורות ללכת לישון במהלך כל הלילה? האם החובש-המאבטח היה אמור לעזוב את מקום הלינה ולפטרל דווקא ליד הגדר, בהתחשב בכך שממילא מדובר במתחם בסיס צבאי? ככל שההתרשלות המיוחסת למשיבות היא בכך שלא הקדישו למערער תשומת לב לאחר האירוע, הרי המערער עצמו מספר בתצהירו כי 'לא דיברתי ולא שיתפתי אף אחד בפחדי באותו לילה'... תמהני, מדוע מבין עשרות תלמידים, המורות היו אמורות להשגיח דווקא על המערער, אשר לא דיבר ולא שיתף אף אחד בפחדיו?".

במישור המשפטי קובע עמית: "ספק אם המורות יכולות היו לצפות שהמערער עלול להיפגע, במעין 'חד-גדיא' הנובע מאירוע הקטטה שהמערער לא היה עד לו, כך שדומה כי מדובר בסיכון לא צפוי השולל קיומה של התרשלות. מכל מקום, וכפי שנקבע במישור העובדתי, לא הייתה כל התנהגות עוולתית של המשיבים שיצרה סיכון כלפי התלמידים - הפעילות אורגנה כראוי והלינה אף נעשתה בשטח צבאי מגודר, התקבלו כל האישורים הדרושים ולא הופרה הוראה חקוקה".

המערערים חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל הצטרפו לפסק דינו של עמית. את התלמיד והוריו ייצגה עו"ד ד"ר רינה רחמני-רבינוביץ, את אורט ייצג עו"ד אילן עוזיאל, ואת משרד החינוך - עוה"ד דוד גל ושירלי שאלתיאל.